קשר עין גיליון 313 ינואר-פברואר 2023

בית הספר שוכן בתוך שכונת מגורים. כשהגענו אליו קידמו את פנינו המנהל, המורים, מפקח מחוזי וראש התוכנית שעוסקת בשותפות וסובלנות. התלמידים עמדו במעין מסדרון, בשני טורים, ויצרו שביל אנושי לתוך אולם המליאה, ובו כל נער ונערה נתנו פרח לאורחים מישראל. כמובן, גם כאן הכול היה מתועד ומצולם. התכנסנו באולם, הדוברים הבוגרים בירכו, ומהר מאוד בני הנוער המקומיים הציגו את תפיסת העולם שלהם בנוגע לחיים בשותפות, שכנות מיטבית ובעיקר סובלנות ר ולשונה ממני. הם הציגו זאת במלל ובמשחק, והכול ֵ לאח בשפה הבין-לאומית – אנגלית משובחת. ניכר שהתכוננו היטב למעמד. בסיום הצגת הדברים רכזת השכבה, מאיה פקר, היטיבה לתאר את התחושות מרוממות הרוח שלנו מהביקור. מנהלי בתי הספר חתמו על ברית בתי הספר לשיתוף פעולה עתידי בתוכניות חינוכיות, התכבדנו בעוגות ובתה מרוקאי מתוק, ולאחר צילומים משותפים עם דגלי העמים ושלטים של הצהרת כוונות נסענו יחד לבית דקירא – בית הזיכרון היהודי השוכן על החוף באסווירה. בבית הזיכרון מסופר הסיפור של הקהילה היהודית הענפה והמפוארת במרוקו, בכלל, ובאסווירה בפרט, ובתוך בית הזיכרון נמצא בית הכנסת המקומי. מצאנו את עצמנו מתכנסים כולם בתוך היכל בית הכנסת – יהודים ומוסלמים, צעירים ומבוגרים, ראשי ערים, חברי הקהילה היהודית המקומית – רגע עוצמתי ומעורר רגשות. כולם נעמדו, וכשהם אוחזים בדגלי המדינות ובסמלים הלאומיים, שרו את ההימנונים שלהם – תוך עמידה מכבדת בזמן השירה של הלאום האחר. כך, בעמידה משותפת של יהודים ומוסלמים ושירת ההימנונים

מדהים היה לראות את ראש עיריית נשר וראש עיריית אסווירה – יהודי ומוסלמי – עומדים בתוך היכל בית הכנסת היהודי באסווירה, אוחזים שׁ ומדליקים יחד את החנוכייה, ובאולם ָ מּ ׁ ַ בש בית הכנסת מסתכלים עליהם הנערים והנערות ורואים מנהיגות מקרבת

בפי דור העתיד באופן מכבד ומכובד, מסתכם לו מסע של שמונה ימים עמוסים וגדושים. סיום זה יכול לשמש דוגמה, לעמים בכלל ולנו כאן בישראל, יהודים וערבים, בפרט – לביטוי נאות של כבוד, סובלנות, אהבה ובעיקר שותפות. המשימה שלי, כאשת חינוך ובת להורים ילידי מרוקו, היא לעבות את היריעה הזאת של למידה על יהדות צפון אפריקה, בפרט, ויהדות המזרח בכלל, לספר את הסיפור שלא סופר במלואו ואף לא תועד כולו, לטעת את הרצון בקרב מקבלי ההחלטות (שלטון מקומי, משרד החינוך, משרד החוץ, משרד לשיתוף פעולה אזורי) לסייע בקידום מיזם של חילופי נוער, משלחות נוער וסטודנטים מישראל וממרוקו, ובעיקר לזרוע את אהבת החינם הזאת שפגשתי במלוא הדרה בכל מקום במרוקו. מסע זה, שמוקדש לקהילות המזרח, היה מסע חינוכי, מסע חלומי ומסע אישי, המומלץ לכל אדם שאוהב את הבריות באשר הן – מסע שהוא ה ש ר א ה.

38