קשר עין גיליון 314 מרץ-אפריל 2023

בלשן ומורה ללשון העברית | ד"ר מוטי רוזן

וְהָאָרֶץ הָיְתָה ּתֹהּו וָבֹהּו על ניבים ומילים לציון אי סדרים

ּתֹהּו וָבֹהּו הוא ניב מקראי המופיע בסיפור הבריאה (בראשית א, ב). משמעותו המילולית המקובלת היום היא אי סדר. בתרגום השבעים ליוונית מופיע הפירוש הזה לניב: אפל ובלתי מסודר. ואילו המתרגמים לארמית (תרגום אונקלוס, תרגום יונתן) פירשו אותו – שממה וריקנות. חדר ללשונות האירופיות בהוראתו TOHU VA BOHU הניב המקראית. בלשונות העולם נוצרו מילים רבות אחרות לציון אי סדר, והן חדרו לסלנג ולמילון שלנו. בלשונות רבות בעולם רווחת המילה כָאֹוס שמוצאה יווני. זוהי מילה שמשמעה ערבוביה ואי סדרים, והיא אכן נרדפת למושֹג , מילה χάος המקראי ּתֹהּו וָבֹהּו; מקורה במילה היוונית כָאֹוס - המציינת במיתולוגיה היוונית מצב יסוד של היקום; חומר גולמי קדמון, שממנו נברא העולם. המשורר הרומי אובידיוס ציין כי הכאוס מציין ערבוביה מוחלטת של ארבעת היסודות החומריים של היקום: אוויר, מים, אדמה ואש. לימים באה המילה היוונית כָאֹוס לציין ביוונית ובלשונות אירופה ערבוביה גדולה, אי סדר מוחלט.למעשֹה, זו הייתה תערובת חסרת צורה של היסודות החומריים השונים, שמהם, כאמור, נוצר העולם, בניגוד ל"קֹוסְמֹוס", שהוא העולם המסודר שלנו. שהיא המקבילה היוונית של תֹהו CHAOS - χάος אם כן, ובֹהו צריכה להיות הגויה ב-כ רפה או ב-ח כמו בהגייה היוונית, ולא כפי שהוגים אותה רבים, ּכֶאוס, על פי האנגלית. קודם לכן בא השם כָאֹוס לציין לוע פעור, דמות בקֹוסְמֹוגֹונְיָה היוונית המתקשרת להוויית בראשית. על פי השקפה קדומה יותר ממה שראינו לעיל, כָאֹוס לא היה מקור העולם ולא היה קיים אף פעם, אך הוא התהווה יחד עם הארץ, השאול והאהבה. מהכָאֹוס יצאו הלילה והחושך. הם הולידו את האוויר ואת היום, ואילו אלת הארץ, הקרויה ּגֵיאָה, ילדה את השמים, ההרים והים. ביוונית קיימת מילה נוספת המציינת אי סדרים: אַנְּדְרָלָמּוסְיָא והיא ציינה במקור ּדֶבֶר; ANDROLOIMOS ανδρολοι μ ός מגפה. = אדם והמילה היוונית לֹויְמֹוס = זהו הֶלְחֵם של אַנְּדְרֹוס

הצורה העברית של המילה היא אַנְּדְרָלָמּוסְיָה, ועד ימינו היא באה במשמעות נוספת של מחלה מהלכת, ואפילו שפיכות דמים; וכך אנו מוצאים בלשון חז"ל: "אנדרולומוסיא באה לעולם והורגת טובים ורעים" (בראשית רבה כו, ה). הבלשן ארנסט קליין הסביר במילונו האטימולוגי כי = אדם, ולֶמ ְּפְסְיָה/ל ֶּפְסְיָה = המילה נגזרה משני רכיבים: אנדרוס מגפה או דֶבֶר שבעקבותיהם נוצרים אי סדרים רבים. אַנַרְכְיָה היא מילה נוספת שחדרה מן היוונית, והיא מציינת חוסר סדר והפקרות; פירוש המילה ביוונית הוא חוסר שלטון. היא הֶלְחֵם של שתי מילים: ἀναρχία המילה היוונית העתיקה שליט; דהיינו, מצב = ἀρχός לא, ללא, ואַרְכֹוס = ἀν אנ- של "היעדר שליט", בחינת "איש הישר בעיניו יעשה". המונח התפתח באתונה העתיקה, כאשר לא הצליחו לקיים הליך של השליטים), והייתה זו =( בחירה חופשית למשרת הארכונטים תקופה שבה אתונה התנהלה ללא שליטים. מְהּומָה היא מילה עברית במקורה, המציינת ערבוביה, בלבול, אי סדרים. היא מופיעה במקרא: "הָיְתָה חֶרֶב אִיש ּבְרֶעֶהּו מְהּומָה ּגְדֹולָה מְאֹד" (שמואל א, יד, כ). מקור המילה הוא בשורש ה-ו-ם, שהוראתו לרעוש, והוא קרוב פונטית ומשמעותית לשורש ה-מ-ם, המציין גם ערבוביה ובלבול. אדם המום הוא מי שבדעתו שורר לפתע אי סדר הנמשך לרגע קצר. גם המילה מְבּוכָה מציינת מצב של בלבול, אי ידיעה כיצד להגיב; ואולי יותר מכול היטיב הנביא ישעיהו לתאר מצב כזה של אי סדר מוחלט בשלוש מילים רצופות: "מְהּומָה ּומְבּוסָה ּומְבּוכָה" (ישעיהו כב, ה). אך דומה שהמילה הרווחת ביותר בסלנג שלנו לציון אי סדרים היא בָּלָגָן. כבר לפני שנות דור, בסוף שנות התשעים של המאה הקודמת, ערכתי מחקר יסודי שקשור לאטימולוגיה של המילה בָּלָגָן ופרסמתי אותו ברשת א ברדיו ובספרי "אטימולוגיה – מילה ). להלן עיקרי הדברים: 1999( " ברגע ּבָלָגָן היא מילת סלנג לציון אי סדר, תוהו ובוהו. מקורה בלשון

24