קשר עין גיליון 318 נובמבר-דצמבר 2023

למרחב המוגן ולסגור אותו הרמטית. חשבנו שחדרו מחבלים אחדים בלבד והארוע יסתיים בעוד כשעה. קבוצות הווטסאפ התחילו להריץ הודעות לפיהן מחבלים רבים חדרו לקיבוץ, באזור של מגורי הנעורים. שמענו דפיקות על הדלת. שמענו רעש לא ברור. הנחנו 08:30- ב שאנחנו שומעים הלמות פטיש, אולי מקדחה. הבנו שאנחנו חייבים לשמור על שקט. התחלנו לשמוע ירי בלתי פוסק שהלך והתגבר וזוהה ע”י בעלי , מרגמות. הרגשנו כמו בשדה לחימה. RPG כירי מקלצ’ניקוב, שמענו קריאות אללה אכבר. בקבוצות ההורים של הנעורים, התחילו לרוץ 10:00 – 09:30- ב הודעות שנשמעו לי הזויות : מחבלים נכנסים לתוך בתים, קריאות לצבא להגיע לאלתר ולהציל. נאמר שהצבא בדרך. פחד מוות התפשט בתוכנו, חשש שאנחנו עומדים לפגוש את המוות. תוך כדי, הבן הבכור התכתב איתנו מהבית של החבר אצלו ישן. כתב שהוא פוחד, שהוא רוצה להיות איתנו. בשלב הזה הבנו שבחוץ מתחוללת מלחמה ואסור לנו לצאת אליו.

הכניסה לשלוחת תיכון נופי הבשור בים המלח

באוקטובר. הקורות האלה אינן אלא 7 אותה ואת משפחתה ב נס. וכך סיפרה זהבית ירון קינג, בעיניים גדולות ובלשון רהוטה ויפה של מורה לעברית: ״שבת בבוקר. אנחנו מתגוררים בבית חדש יחסית, שעברנו אליו לא מזמן. חדרי הילדים ממוקמים בקומה העליונה. הממ”ד אינו מצויד עדיין - היה בו מזרן ותו לא. הבן הגדול ישן אצל חבר בקיבוץ. 13 כשהתחילו ההפצצות מיהרנו להוריד את הבן הצעיר בן ה לממ”ד שבקומת הכניסה. הבן הגדול כתב לי מהבית של החבר שלו הודעת ווטסאפ: אימא אל תדאגי, אני בממ”ד. דקות קיבלנו הודעה שיש חדירת מחבלים ויש להיכנס 10 אחרי כל אותו הזמן שהינו בחשכת צלמוות של הממ"ד האטום, בדממה, וללא חשמל ומיזוג, ובלי אוכל ומים. משלב מסוים נותקנו מקשר עם העולם החיצון. היינו חלשים, שתקנו כדי להימנע מהוצאת אנרגיה ורק נגענו אחד בשני בחשכה המוחלטת כדי לוודא שכולם בסדר. רק בצהרי יום ראשון החיילים חילצו אותנו, שעות רצופות בממ"ד 36 לאחר

עמדת הטענה למכשירים ניידים, מתנת ארגון המורים

19