קשר עין גיליון 318 נובמבר-דצמבר 2023

מורה לפסיכולוגיה וסוציולוגיה ורכזת שכבה בתיכון מקיף "נשר", פסיכולוגית צבאית לשעבר | מאיה פקר רינת

קשר עין חרבות ברזל

להיות מורה במלחמה

מה התפקיד של בית הספר בימים אלו, למה הוא כל כך חשוב ולמה התקופה הזו, הכי רעה שיש, היא הזדמנות טובה ללמידה וחינוך

ראשית, בית הספר מאפשר שייכות ולהיות ביחד. השייכות והקרבה הפיזית הכי חשובות לתלמידים ולמורים בעת הזו. מלחמה היא לא דבר שאפשר לעבור אותו לבד ובית הספר הוא בראש ובראשונה מקום להיות שייך אליו. זה נכון לגבי תלמידים, מורים, צוות חינוכי אחר, הורים וגם תלמידים לשעבר, כלומר בוגרי בית הספר. מכאן שלמידה בזום, גם לתלמידים בעלי משמעת עצמית גבוהה מאוד, היא פתרון חלקי ביותר שלא עונה על צורכי השייכות. לכן, בכל מקום שאפשר למול הסיכונים הביטחוניים, חייבים להתעקש על נוכחות פיזית. שנית, צריך להמשיך ללמוד את חומר הלימוד הרגיל, כן, גרפים והסתברות, תקופת הרנסאנס, זכויות אדם ואזרח וגם גזרות ובניין התפעל, זאת תוך קישור ושזירת תכנים הקשורים למלחמה. לדוגמה, אם בסוציולוגיה אני מלמדת מגדר, אמשיך ללמד את הנושא הזה תוך התייחסות לנשים לוחמות ולתפקידים מגדריים בכלל במלחמה הזו. הדבקות בסילבוס הקיים מסמנת נורמליות ושגרה, שהן חשובות מאין כמוהן, והיא מאפשרת התארגנות ושמירה על הרצף הקוגניטיבי והתפקידי (עיין ערך תאוריות שמירת הרציפות למיניהן). בה בעת, ההתאמות לתקופה והטענת חומר הלימוד בתכנים העכשוויים משמרות רלוונטיות, עניין, תחושה של חיבור ומניעת ניכור מהחומר הלימודי. את שיעורי החינוך כדאי להקדיש לתוכני המלחמה עצמם - ובכך לשמר כל הזמן את הדואליות של ״שגרת מלחמה״: שיעורים ״רגילים״ לצד שיעורי מלחמה. תוכני שיעור חינוך בעת הזו יכולים להיות מגוונים. אתן מספר דוגמאות לשיעורים שכתבתי: דילמות של תלמידים ובית ספר בעת הזו (האם, למשל, מותר לצאת לבלות, האם

בימים כתיקונם אני מאוד אוהבת להיות מורה וחושבת שהמקצוע שבחרתי לי הוא מורכב אך חשוב. בימי המלחמה הנוכחית, שאינם כתיקונם כלל וכלל, אני בטוחה שהמקצוע שלנו הוא הכי חיוני שיש, ולכן גם אם לא הגדירו אותנו כעובדים חיוניים מאוד אנחנו אלו שחייבים להגדיר את עצמנו לעצמנו. יש לנו תפקיד חשוב תמיד ובמלחמה יותר מתמיד. אין דרך להפריז בחשיבות מקצוע ההוראה בימים אלו, ובלבד שנתגייס כציבור וכפרטים לעשות אותו היטב ונראה את עצמנו כ״חלק מהמאמץ המלחמתי״, וזה בסדר אם זה נשמע פומפוזי ומוגזם, פומפוזיות ופאתוס הם חלק טבעי במלחמות. לפני שאכתוב על תפקיד המורה בעת הזו מנקודת מבטי כמחנכת כיתה בתיכון וכמרכזת שכבה ארצה לציין שהתפקיד גם שומר עליי בימים כאוטיים אלו. במילים מתחכמות: יותר משאני כמורה שומרת על שגרת הלמידה, שגרת הלמידה שומרת עליי. כשאני עסוקה בלחנך ובללמד אני פחות דואגת. כשאני בעשייה, גם אם זו העשייה הסיזיפית והמעצבנת של משמעת או בדיקת מבחנים, המחשבות והרגשות הרעים פחות מכרסמים בי. אז מה התפקיד של בית הספר בימים אלו, למה הוא כל כך חשוב ולמה התקופה הזו, הכי רעה שיש, היא הזדמנות טובה ללמידה וחינוך.

מיצג בכיכר החטופים, רחבת מוזיאון תל אביב, צילום: פיני חמו

22