קשר עין גיליון 318 נובמבר-דצמבר 2023

חיילי צבא ההגנה לישראל בכניסה לקיבוץ נחל עוז, צילום: קובי גדעון, לע״מ

אחת עשרה בלילה. אז חילצו אותי לנקודת כינוס בקיבוץ, שם התאחדתי עם משפחתי, ועוד באותו הלילה הועברנו לקיבוץ משמר הנגב ומשם לקיבוץ משמר העמק. קיבוץ משמר העמק שבעמק יזרעאל כבר קלט את הקיבוץ שלנו במבצע שומר חומות, כשנאלצנו להתפנות. הקיבוצניקים של משמר העמק אנשים טובים, עם תחושת שליחות, עם אהבה לבני אדם, עם אהבה לבעלי חיים. אנחנו מתגוררים במגורי הנעורים של הצעירים, בשומריה. אני מודה לקיבוץ משמר העמק ומעריך את עשייתו למעננו. האם מרגיש פליט בארצך? אני מרגיש פליט מודרני, כי מצד אחד, אומנם אנחנו לא רעבים ללחם, אבל מצד שני, אנחנו לא בבית שלנו. עם ישראל מתגלה בגדולתו. כמות הסיוע שמקבלים היא מעולם אחר. מה משמעות המעבר כקהילה עבורך? משמעות גדולה. הקהילה היא מקור כוח להתמודד עם הכאב על הנרצחים והנופלים. אנחנו עטופים ומקבלים סיוע נפשי. נראה לי בסדר, משחק פורטנייט ורוכב על 13 הבן בן ה אופניים בשבילי משמר העמק. חוסר הוודאות באשר לעתיד והארעיות מנקרים בך? בחרתי לגור בעוטף, בנחל עוז, כי רצינו קיבוץ, איכות חיים ומערכת חינוכית איכותית לילדים, למדתי הוראה רק כשהגעתי 800 לקיבוץ ועשיתי הסבה מן ההייטק. נחל עוז ממוקמת מטר מהגבול. הקיבוץ היום סגור, לפחות שנה נהיה בחוץ. אני שוקל את דרכי. לא יודע אם אחזור. לא יכול לשתף בלבטים המנקרים בשלב זה. חיים כרגע את היומיום ולא יכולים לקטר. בעיניי, זה לוקסוס לקטר. ננסה לתרום למדינת ישראל כמה שאפשר. אנחנו במצב רוח שפיר. חלקנו עובדים. איך ישפיע האירוע על הוראת האזרחות? עד למקרה חשבתי שיש עם מי לדבר. היום ברור לי שהם רוצים להשמיד אותנו. אין לי אמפתיה כלפי העם העזתי. שיניתי את דעתי, רצחו באופן אכזרי. הסובלנות שלי ירדה לאפס.

איך היה המפגש עם התלמידים בבאר טוביה? בשלב זה, אני נוסע פעמיים שלוש בשבוע מעמק יזרעאל באוקטובר וסידרו לי רכב 7 לבאר טוביה. הרכב שלי נהרס ב כדי שאוכל להגיע לתיכון. אני נוסע שעתיים וחצי לכל כיוון אני עושה שעות על הכביש. 5 ממשמר העמק לבאר טוביה, מה שאני מרגיש שנכון לעשות מתוך אחריות לתלמידים. אומרים לי, למה אתה לא נשאר במשמר העמק ומלמד שם, הרי המדינה פינתה אותך. בעיניי, זה חלק מהעניין בהוראה – להשקיע מעצמך. התלמידים מעריכים שאני מגיע ותלמידה בימים שאני מלמד אני אפילו ניגשה להודות לי באופן אישי. ישן במרכז אצל חבר או אצל משפחה בנתניה. אחזיק מעמד כמה שאפשר. אני מקיים גם שיעורים בזום אבל חשוב לי הלייב איתם. אני עושה זאת עבור התלמידים, בלי הגזמה. עד עכשיו ערכנו דיונים ועכשיו צוללים לחומר. המפגש עם התלמידים היה מרענן. סיפרתי להם את הסיפור. 7 קיבלתי תמיכה מן המורים, המנהלת והתלמידים שלי. ב באוקטובר התכתבתי עם מורים מהתיכון. כיף לראות ולהיפגש עם התלמידים ועם הצוות. ניצה המנהלת מנסה לסדר לי מגורים סמוך לבית הספר לימים אחדים בשבוע. .."לא מהערבים אשר בעזה, כי אם מעצמנו נבקש את . * דמו של רועי. איך עצמנו עינינו מלהסתכל נכוחה בגורלנו, מלראות את ייעוד דורנו במלוא אכזריותו? הנשכח מאתנו כי קבוצת נערים זו, היושבת בנחל עוז, נושאת על כתפיה את שערי עזה הכבדים, שערים אשר מעברם מצטופפים מאות אלפי עיניים וידיים המתפללות לחולשתנו כי תבוא, כדי שיוכלו לקרענו לגזרים – השכחנו זאת? הן אנו יודעים, כי על מנת שתגווע התקווה להשמידנו חייבים אנו להיות, בוקר וערב, מזוינים וערוכים." (מתוך ההספד על קברו של רועי רוטברג ) 1956 שנשא הרמטכ"ל משה דיין,

25