קשר עין גיליון 319 ינואר-פברואר 2024

ליצן בית הספר "מרום" בכפר חסידים | עמיחי אנקרי

!? צחוק עושה מה, אתה

דמותו של הליצן הבית-ספרי

ב עבר, אילו נקלע מורה לכיתה שנוכח בה ליצן הכיתה, סביר להניח שהוא היה מוותר על תרומתו של זה למהלך השיעור. “מה, אתה ליצן?!” היה שואל אותו רטורית ומוציא אותו החוצה מן הסתם. ואולם לאחרונה אפשר למצוא במספר בתי ספר את דמות הליצן כעובד הוראה מן השורה. מה עושה ליצן בבית ספר? כשאנשים שומעים את המילה ליצן, הם בדרך כלל חושבים על מפעילי ימי הולדת קולניים או דמויות במסכה אוחזות משור חשמלי, אך הליצן הינו דמות עתיקה שמילאה במהלך ההיסטוריה תפקידים שונים. כדי להבין את נוכחותו של הליצן בחצר בית הספר כדאי לעקוב אחר דמותו. הליצן הקדמון משחק תפקיד בטקסים יומיומיים בתרבויות רבות, נושא עימו שטות והנאה המצטרפות אל קדושה וטקסיות כך שנקודת המבט הקומית מרככת את הרצינות הטקסית. הליצן הקדמון היה דמות מוזרה, משוגעת וקלת דעת. חוסר התחכום והמודעות העצמית, כמו גם האמת הפשוטה של הקיום שלה, עטפו את הדמות בהילה של קדושה. גלגול מאוחר יותר, ליצן החצר, פעל בארמון המלך, שעשע אותו, הקל על נפשו הטרודה בעסקי השלטון ואף החליף עימו כיסאות מדי פעם, וכאשר הליצן חצה את הגבול, הוא היה עלול לאבד את ראשו. בספרו “שקיעת הלץ” טוען אריה זקס כי כל דת זקוקה ללץ. הלץ מנקה ומטהר דחפים אנטי חברתיים מסוכנים. הוא מאפשר לצופה לזהות את היצריות וחוסר השלמות שקיימים בו. הציווי הליצני “דבר מה שאתה חושב” - יכולתו לדבר אמת ולחשוף את האמת בסיטואציות אנושיות, כמו גם יכולתו להצחיק ברגעים קשים ובלתי נסבלים, כל אלה הפכו אותו לדמות פופולרית, אך נטייתו לחצות גבולות העמידה אותו בסכנה פעמים רבות. מגלגולים מוקדמים אלה של דמות הליצן משמר הליצן החינוכי

מאפיינים רבים. המאפיינים, על היבטיהם הפיזיים והאסתטיים, המתבטאים בתמימותו, בפשטותו ובעין הילדותית שלו, הם בסופו של דבר המנוע היומיומי לעבודתו בבית הספר. עבור התלמידים, הליצן החינוכי מאתגר את הסמכות הדידקטית והניהולית בבית הספר, גם אם הוא מועסק על ידיה, וגם אם הצוות עצמו נהנה משנינותו וממהתלותיו. המשמעת, ההיררכיה הברורה והטקסיות המוקפדת במסגרת החינוכית, כל אלה תפקידן להגן על תלמידי בית הספר והצוות, אולם טענתי היא שכמו כל דת, גם כל בית ספר זקוק לליצן, מאותן סיבות. בבית הספר מצא הליצן החינוכי עולם סדור בעל כללים ברורים, לאחר שהעולם הרחב גילה תסמינים של תוהו והתקופה האחרונה רק מוכיחה זאת ביתר שאת. הליצן יצא מבימת הליצנות הקלסית, נטש את המרחבים המסורתיים, כדוגמת הקרקס, שהפכו לרלוונטיים פחות עבורו, ופלש אל מרחבים מאתגרים יותר עבורו: המקומות הציבוריים - אפורים, שגרתיים, יומיומיים. בהקשר זה עולה המושג ‘פדגוגיה של ליצנות’, במובן של אופן העברת מסרים שהוא קומי, אטרקטיבי ועוסק בדברים בצורה בלתי ישירה. כך גם הליצן בבית הספר, אשר אינו פועל בעולם המנותק מהמציאות כדוגמת הקרקס או התיאטרון, אלא מביא את הפנטזיה שלו אל המציאות האפורה ונטולת אבק כוכבים כמו המסגרת החינוכית. הנראות של דמות הליצן בבית הספר מתאפיינת בלבוש מגוחך, צבעוני ולא אופנתי במיוחד. הלבוש מורכב לעיתים ממכנסיים רחבים, נעליים גדולות, חולצות פרחוניות או בעלות פסים עזי גוון וכובע רחב שוליים עם פרח גדול בחזיתו. הליצן הוא איש צוות שלא נראה ולא מתנהג כאיש צוות - מין מבוגר-ילד, שלא ממשמע או ממסגר את התלמידים, אלא מתקשר איתם כאחד מהם ואף למטה מכך באופן תמים ולא מודע. לא תמיד התפקיד ברור לתלמידים, לפחות לא

34