קשר עין גיליון 324 נובמבר-דצמבר 2024

מנהלת קריית החינוך השש שנתית בן גוריון בנס ציונה; | איריס דורון

יו"ר התאגדות המנהלים של בתי הספר העל יסודיים ונציגת תא המנהלים בארגון המורים

ניהול בעיתות משבר בעיתות משבר, ובמיוחד במלחמה, נדרש מנהל בית ספר לניהול גמיש הכולל קבלת החלטות תחת לחץ ושמירה על חוסן רגשי

ז ו השנה השבע עשרה שאני מנהלת בתי ספר על יסודיים. בארבע השנים האחרונות חווינו טלטלות לא מעטות, שנדמה

אחת לכולם, המורים מודעים לכך שכל תלמיד הוא עולם ומלואו, בעל סגנון למידה, קצב התקדמות ויכולות ייחודיים, ולכן הם משקיעים מאמצים רבים בהתאמת

שאי אפשר להתחמק מהן במציאות הישראלית. החל מהקורונה, דרך עיצומים שנמשכו חודשים ארוכים ועד למלחמה הנוכחית, שהפכה למשבר הקשה ביותר שידענו אנחנו, וידעה ישראל כולה, מאז הקמתה.

שיטות ההוראה לצרכיו הייחודיים של כל תלמיד - הן בשגרה הן במצב הנוכחי.

היות שבריאותם הנפשית והרגשית של התלמידים קודמת כמובן לחינוך להישגים, התגייס הסגל כולו למען המשימה - לראות כל תלמיד ותלמידה, לזהות את הצרכים האישיים ולהעניק להם מענה רגשי, הכלה ותמיכה ככל הניתן גם כאשר שערי בית הספר עמדו סגורים, והקשר עם התלמידים עבר להיות מרחוק, דרך הזום. לראשונה אי פעם נדרשנו להתמודד עם שאלות של תלמידים על חטופים, עינויים בשבי, אלימות מינית ותכנים ויזואליים קשים ששטפו את הרשתות והגיעו, איך לא, גם לעיניהם של תלמידי בית הספר. גם מוות שפגש את התלמידים במעגל שני או שלישי, הביא לחרדות רבות שהתעצמו באופן דרמטי בקרב בני הנוער שנמצאים בשלב קריטי בחייהם. כל אלה יחד עלולים להביא להתגברות תופעת הנשירה הסמויה, ושמנו לנו למטרה להיאבק בה כדי להגשים את התפיסה הבית ספרית, לפיה 'אם נוותר לו - נוותר עליו', המחייבת אותנו להיאבק על עתידו של כל תלמיד בבית הספר. על מנת להעניק לילדים את האפשרות לאוורר את תחושותיהם ורגשותיהם, הקפדנו להגדיר את מרחב בית הספר כמרחב מוגן ובטוח עבורם, מקום שבו ניתן להתפרק ולפרוק

ברור לכולנו שבמצבים אלה נדרש ניהול אחר. ניהול באי ודאות, המצריך גמישות מחשבתית, קבלת החלטות תחת לחץ וניהול "תוך כדי הליכה", לצד חיזוק החוסן, במטרה לשמש עוגן לצוותי המנהלה וההוראה, כמודלינג אל מול התלמידים. מאז השבעה באוקטובר מוצא עצמו בית הספר משמש אי של שפיות עבור התלמידים, עבור ההורים ועבור סגל ההוראה - כל קבוצה עם אתגריה, כל קבוצה עם ההתמודדויות שלהן היא נדרשת. כמנהלת האמונה על כלל העשייה, אני נדרשת לראיית על, כמו רחפן שרואה, מאתר ופועל. כך שכל אחד - תלמידים ומורים ופעמים גם ההורים, ימצאו מענה לצורכיהם. על כך ארחיב במאמר זה. מלכתחילה היה ברור לי, כי את כל הקשיים שיעמדו בדרכנו, עלינו להקפיד ולנתב למקומות של עשייה ברוכה, חברתית ורגשית, כזו שיכולה לתת מזור לצער וכאב, ולהוסיף אור בימים חשוכים. ככלל, קריית החינוך בן גוריון דוגלת בתפיסה ההוליסטית, הרואה את התלמיד כמכלול. ההוראה אינה נעשית במידה

30