קשר עין גיליון 324 נובמבר-דצמבר 2024

כמנהלת נדרשתי לשינוי בתפיסה הבית ספרית מאז תחילת המלחמה. היכולת לאזן בין הצורך הלימודי וההישגי ובין הצורך הרגשי והחברתי של התלמידים הפכה למיומנות מרכזית עבורי.

צילום הכותבת מימין: צביה ויצמן כספי

- ורק לא להישאר לבד עם העומס הרגשי, שהיה קשה עד מאוד למבוגרים, קל וחומר לבני הנוער. במקביל, פעלנו כדי להגביר את תחושת הביטחון בקמפוס הבית ספרי באמצעות שיחות, תרגולי כניסה למרחבים המוגנים ועוד. כל אלה סייעו לתלמידים להתמודד במצבים של אזעקות שנשמעו באמצע יום הלימודים, כאשר התלמידים בחצר ביה"ס או בשעת בחינה. אין ספק, שאת התוצאות אנחנו רואים בשטח: בית הספר הפך לזירה שוקקת של פעילות חברתית ורגשית, שסייעה לכולם לעבור יחד את ימי תחילת המלחמה הקשים, ואת כל חודשי המלחמה הארוכים שאחריהם. יחד עם התלמידים והסגל קידמנו פעילויות ויוזמות רבות שהפכו את הכאב לעשייה והצמיחו חוסן מן האובדן והאבל. התלמידים נרתמו למלאכה - כל שכבה ותרומתה לקהילה ולבית הספר, כל כיתה וההתמודדות שלה, והסיסמה 'ביחד ננצח' הפכה להיות עמוד האש שלפני המחנה, כשתלמידים מוצאים בכיתה ובשכבה את הנחמה שהם זקוקים לה, כדי לנצח כל אתגר. כמנהלת, נדרשתי לשינוי בתפיסה הבית ספרית, מאז תחילת המלחמה. היכולת לאזן בין הצורך הלימודי וההישגי ובין הצורך הרגשי והחברתי של התלמידים הפכה למיומנות מרכזית עבורי. על כן אחת ממשימותיי הייתה לעבוד יחד עם הצוות, לחזק בהתמודדות עם הקשיים הרגשיים ולהותיר דלת פתוחה לכל יוזמה או רעיון שיכולים לסייע, ומנגד - לא להקל ראש בצורך להעניק לתלמידים שנת לימודים עשירה ומצמיחה,

כזו שתוכל לפצות גם על תקופה ארוכה במיוחד של קורונה ועיצומים, שנמשכו זמן רב. רובד העשייה השני שנדרש ממנהלים בעת הזו הוא טיפול בסגל ההוראה. גם צוות ההוראה והמנהלה חווה לא מעט קושי וכאב, בין המורים המגויסים למילואים, הדאגה לבני/בנות זוג שגויסו ללחימה, ההתמודדות עם שכול כשהתברר שבנה של מזכירת בית הספר נרצח במסיבת הנובה, והתמודדות כואבת של המורים והצוות עם אובדן של בוגרים. קריית החינוך בן גוריון בנס ציונה ספגה אבדות קשות לאורך בוגרי בית הספר נפלו בזירות המלחמה השונות, 5 המלחמה. בעזה ובלבנון, כל אחד מהם עולם ומלואו. תלמידים שסיימו את לימודיהם אך לפני שנה ושנתיים, שתמונותיהם בחצר בית הספר ובכיתות עדיין צרובות היטב בזיכרוננו, בוגרים שרבים מחבריהם עדיין לומדים בבית הספר ומתמודדים עם צער שקשה להם להכיל. לאבד בוגר, יודע כל איש חינוך, זהו כאב גדול, מותיר חלל שיש למלא אותו בעשיית הטוב שתוביל לנחמה. צוות המורים

31