קשר עין גיליון 328 יולי-אוגוסט 2025

מנהל אגף א' חינוך ילדים ונוער במצבי סיכון, מינהל פדגוגי, משרד החינוך | חיים מויאל

מתודעה משברית למסוגלות לימודית פדגוגיה כטיפול רגשי, למידה כמשאב חוסן

ע בודת המורים בעידן הנוכחי מתקיימת על רקע של מצב חירום רגשי מתמשך: מלחמה, חוסר ודאות כלכלית, קיטוב חברתי, משברים מתמשכים ומתח בין ובתוך קהילות שונות. כל אלה הופכים את בית הספר למרחב שהוא גם רווי חרדה, תגובתיות יתר ולעיתים רבות גם כאב. התלמידים מביאים עימם מצוקות שלא נותרות מחוץ לדלת הכיתה. עבור רבים מהם, היכולת לשבת בכיתה ולתפקד מבחינה לימודית אינה מובנת מאליה כלל. אלו ימים מאתגרים ביותר עבור כולנו, אבל כפי שנראה, המפתח טמון בדיוק במה שמורים מתמחים בו – בלמידה.

ללמוד? האם הדרישות הלימודיות לא יעמיקו עוד יותר את תחושתה הקשה? מתברר שדווקא העובדה שהיא נכנסת לתוך כיתה ומשתתפת בלמידה נותנת לה כוחות ומשאבים להתמודד טוב יותר עם מצבה הנפשי. הלמידה היא בראש ובראשונה אמצעי לעיבוד של רגשות ומחשבות, וככזו יש לה ערך עצום בהתמודדות עם משברים. התלמידה זקוקה ללמידה, המותאמת למצבה - מבוססת על קשר ורגש. היא זקוקה למורה שתהיה קשובה אליה, שתדע להתייחס אליה ולראות אותה, ושיודעת

לתת לה חיזוקים חוזרים ונשנים ולסלול עבורה חוויות הצלחה. אבל לא רק היחס, אלא גם העיסוק בתוכן הלימודי, הדגש על מחשבה ועל דמיון – כל אלה מאפשרים לא רק להסיח את הדעת מהצרות, אלא לעורר תקווה וכוחות פנימיים, לחזק את הדימוי העצמי, ויוצרים חוסן. אנחנו מכנים זאת "פדגוגיה טיפולית", ואת התהליך שעוברים תלמידים בסיכון באמצעות למידה - לחוויה המעצבת את התודעה שלהם: מחוסר אונים למסוגלות.

סיכון מצבי הוא למעשה תוצר של תחושת חוסר אונים עמוקה ומתמשכת, שבאין מענה היא מופנמת ובעקבותיה מופיעים חוסר תפקוד וקשיים רגשיים חריפים. מדובר בקבוצה חדשה של ילדים ובני נוער המתקשים להסתגל למציאות הקשה, ובשל כך הוסטו ממסלול התפתחותם הטבעי

כדי לאפיין ולהבין את האתגר הזה, טבענו באגף לחינוך ילדים ונוער בסיכון את המושג "סיכון מצבי", שהוא שונה מהסיכון הקלסי, המוכר. סיכון מצבי הוא למעשה תוצר של תחושת חוסר אונים עמוקה ומתמשכת, שבאין מענה היא מופנמת ובעקבותיה מופיעים חוסר תפקוד וקשיים רגשיים חריפים. מדובר בקבוצה חדשה של ילדים ובני נוער המתקשים להסתגל למציאות הקשה,

ובשל כך הוסטו ממסלול התפתחותם הטבעי. בקרב קבוצה זו ניתן להבחין בקשיי תפקוד, תנודות במצבי רוח, הסתגרות, ולעתים אף גילויי התנהגות סיכונית כגון שוטטות, שימוש בסמים ובאלכוהול, הפקרות מינית. לא כל התלמידים האלה הם בסיכון, אך יש צורך לתת מענה מערכתי ופדגוגי כדי למנוע ממצבים משבריים להפוך בסופו של דבר למצבי סיכון. סיכון מצבי ולמידה: מה הקשר? מתוך הניסיון שלנו בעבודה עם תלמידים בסיכון ראינו שהדרך הטובה ביותר לסייע להם להשתקם היא באמצעות למידה. נערה מגיעה בשעת לילה למוסד חינוכי פנימייתי, לאחר שעברה אירוע טראומטי. למוחרת בבוקר היא כבר נמצאת בכיתת לימוד. תשאלו, כיצד היא יכולה להיות עכשיו פנויה

הפסיכואנליטיקאי דונלד ויניקוט טבע את המושג "החזקה" ) שמשמעו אותה נוכחות מאפשרת של אם המספקת holding ( לתינוקה סביבה בטוחה בה הוא יכול לחוות רגשות קשים בלי ). באופן דומה, הכיתה עצמה, 1995 להיהרס מהם (ויניקוט, ובעיקר מערכת היחסים בין המורה לתלמיד, מספקת החזקה לימודית. הכיתה יכולה להיות 'מְכָל' רגשי, כלומר, להיות סביבה קשובה לתלמיד המכילה את קשייו, ואשר מסוגלת באמצעות הלמידה להחזיק את המתח והקושי והכאב. כיתה מכילה ומחזיקה היא מה שמאפשר חוויה של יציבות, תכלית, ואתגר – גם (ובעיקר) בזמנים של כאב. כפי שכל איש הוראה יודע - זו משימה לא פשוטה. במצבי סיכון תלמידים רבים אינם מאמינים עוד ביכולת שלהם להצליח. לעיתים הם אדישים, מתנגדים או אפילו ציניים. במקרים רבים

26