קשר עין גיליון 328 יולי-אוגוסט 2025

נערה מגיעה בשעת לילה למוסד חינוכי פנימייתי, לאחר שעברה אירוע טראומטי. למחרת בבוקר היא כבר נמצאת בכיתת לימוד. תשאלו, כיצד היא יכולה להיות עכשיו פנויה ללמוד? האם הדרישות הלימודיות לא יעמיקו עוד יותר את תחושתה הקשה? מתברר שדווקא העובדה שהיא נכנסת לתוך כיתה ומשתתפת בלמידה נותנת לה כוחות ומשאבים להתמודד טוב יותר עם מצבה הנפשי

את התסכול שלהם הם מוציאים דווקא על המורה, שהיא דמות המבוגר שניצב מולם. החזקה במקרה כזה משמעה שהמורה אינה מקבלת את הייאוש, ובמקום זאת מחזיקה את התקווה– היא מאמינה בתלמידים גם כשהם לא מאמינים בעצמם, וממשיכה להשקיע, לעודד ולפנות אל התלמיד, גם אם אין תגובה מיידית. לדוגמה: תלמיד שאומר 'עזבי אותי, אני לא שווה כלום', ומורה שמשיבה: 'אני מבינה שקשה לך, אבל אני כאן כדי להזכיר לך שאתה כן שווה, ולא אוותר עליך". בכך מתבטאת היכולת של המורה להמיר אכזבה הדדית בתיקון: גם כשהתלמיד לא עומד בציפיות, וגם כשהמורה מרגישה תסכול – עצם ההתעקשות להישאר בקשר ולתת אמון מחודש יוצרת אצל התלמיד את התחושה 'המורה לא ויתרה עליי' – זו חוויית מפתח עבור תלמיד בסיכון, שזקוק לחוויות מעין אלה כדי להאמין שוב בעצמו. לכן, כשמורה עומדת מול תלמיד המצהיר בפניה: 'אין לי כוח ללמוד עכשיו, הראש שלי מפוצץ', לא נכון להגיב בוויתור. דווקא התעקשות על הלמידה – כשהיא מותאמת ונגישה – מועילה ומחזיקה את המצב הרגשי של התלמיד או התלמידה. היא מאפשרת להם לעבור ממצב של הצפה ודיסאוריינטציה למצב שבו הם יכולים למצוא משמעות ולחוש ברצף, סדר ומבנה. הדרישה הלימודית אינה מתעמתת עם תלמיד או תלמידה החשים קושי רגשי, אלא מאפשרת להם לגלות את יכולותיהם. זהו תפקידה הרגשי העמוק של הלמידה: לא לעקוף

את המצוקה, אלא להיות הכלי דרכו היא מעובדת. ) שמה דגש על המרפא של 2018 פדגוגיה טיפולית (מויאל, הלמידה, ועל הקשר, הסמוי לעיתים, שבין השכלה למצב רגשי. הדיבור, הכתיבה, הקריאה, פתרון בעיות – כל אלו הם תהליכים דרכם התלמידים מבנים מחדש את עולמם הפנימי. במובן זה, ידע הוא לא רק מטרה – הוא גם כלי להתפתחות ולהתמודדות, ). ילד 2022 וחלק ממסע של זהות (רוסו-נצר ומעוז ישראל, שלומד פרק בתנ"ך, חוק פיזיקלי או שיר עברי, עשוי למצוא בהם לא רק תוכן, אלא גם מבנה, משמעות, וגם מראה שבה הוא יכול להתבונן בעצמו בעיניים אחרות. לא תמיד נזהה זאת במבט ראשון – אבל לאורך זמן ניתן להבחין בשינוי: תלמידים שמגיעים להישגים בכיתה, לוקחים על עצמם אתגרים, מחייכים .) 2006 ויוזמים (דווק, נוכחות חיה בכיתה הפסיכואנליטיקאית אן אלוורז שעבדה עם תלמידים על הספקטרום האוטיסטי פתחה את המושג של "נוכחות חיה" – למורה יש היכולת לעורר דבר מה בנפש של התלמיד, וזאת כאשר הוא אינו דמות חולפת אלא תופס את תפקידו כיצירת קשר. מורה שמביא את עצמו באופן "חי" לכיתה, מחולל לא רק למידה, אלא גם חוויה של חיבור אנושי, שהיא מרכיב קריטי עבור תלמידים בסיכון. הוא הופך אז לדמות מחיה, כלומר שמעוררת דבר מה אצל התלמידים.

27