קשר עין גיליון 328 יולי-אוגוסט 2025

מתוך הניסיון שלנו בעבודה עם תלמידים בסיכון ראינו שהדרך הטובה ביותר לסייע להם להשתקם היא באמצעות למידה.... זהו תפקידה הרגשי העמוק של הלמידה: לא לעקוף את המצוקה, אלא להיות הכלי דרכו היא מעובדת

לא באמצעות פתרונות קסם, אלא דרך תהליכים של יצירת קשר, עיבוד, ושיקום הדרגתי של תחושת המסוגלות באמצעות למידה. הכיתה היא מְכָל. המורה הוא מחזיק. הלמידה היא תהליך של החלמה. אלו אינם רק מושגים – אלא גישה מעשית, שמציעה למורים להיות שם: בתוך הכאב, אך לא להתפרק. בתוך הסיכון, אך לא להיסחף. להיות נוכחים. ללמד. להחזיק. בהחלט. מורה יכולה למלא תפקיד חיוני בהתמודדות של תלמידים הנתונים בסיכון מצבי, כלומר עם תגובות רגשיות או התנהגותיות שנובעות ממצבים קונקרטיים של מצוקה (כמו פינוי, טראומה, עוני, קונפליקט משפחתי או אלימות סביבתית). לסיכום, המורות והמורים אינם פסיכולוגים, אך הם דמויות משמעותיות ומחזיקות עבור התלמידים. הם לא "מתגייסים להצלה", אלא מציעים נוכחות, שגרה, והזדמנות לעיבוד דרך הכלים הפדגוגיים שברשותם. במצבים של סיכון מצבי, המורים והמורות הם שיכולים להפוך את בית הספר ממקום מרוחק ומלחיץ למרחב של תיקון, ביטחון והתפתחות. אנחנו רואים שדברים מופלאים מתרחשים בבתי ספר, ישנם הישגים יוצאי דופן גם בעת הקשה הזו. מורות ומורים נוכחים באופנים שונים ומרשימים ויוצרים שינוי גדול בחיי התלמידים שלהם. גם המרחב הבית-ספרי צריך להשתנות בהתאם, ולהעניק את התנאים לצמיחה משותפת מהמשבר. ביבליוגרפיה: ), נוכחות חיה, תל אביב: הוצ' תולעת ספרים. 2005 אלווארז, אן ( ), כוחה של נחישות, תל אביב: הוצ' כתר. 2006 דווק, קרול ( ), משחק ומציאות, תל אביב: הוצ' עם עובד. 1995 ויניקוט, ד.ו. ( ), פדגוגיה טיפולית – השכלה מעוררת תקווה, ירושלים: 2018 מויאל, חיים ( משרד החינוך. ), פדגוגיה של מדוכאים, חיפה: הוצ' פרדס. 2022 פריירה פאולו ( ), משמעות מחפשת אדם, 2022 רוסו-נצר, פנינית ומעוז ישראל דוד ( שתים הוצאה לאור.

אבל גם התוכן צריך להיות "חי" עבור התלמידים. המחנך הברזילאי הדגול פאולו פריירה הדגיש כי כדי שלמידה תהיה משחררת היא צריכה להיות דיאלוגית – להיות קשר חי בין המורה לתלמידים אשר מאפשר לתת משמעות חדשה לידע הנלמד. טקסטים ספרותיים, פתרון בעיות, דיונים בכיתה – כל אלה מאפשרים לתלמיד לעבד רגשות דרך תוכן, ולא רק דרך שיח אישי. הדיאלוג הזה מבסס הקשבה ונוכחות – גם בלי לפתור. תלמיד במצוקה אינו מחפש בהכרח פתרון – הוא מחפש מבוגר שנמצא איתו, שמקשיב לו, שרואה אותו. המורה נדרשת להיות נוכחת בלי להיבהל מהרגש – לא לשבור את השתיקה, לא למהר "לתקן", אלא להחזיק את הקושי יחד עם התלמיד. לדוגמה: מורה שאומרת לתלמיד שהתפרץ: 'אני רואה שאתה כועס עכשיו. אני כאן, בוא ננסה לקחת את הכעס הזה למקום שיקדם אותנו'. כאשר המורה מגייסת את כוחותיה הפנימיים ומתעקשת להחזיק בקשר עם תלמיד, היא מעבירה לו מסר עמוק של ערך ומשמעות :'אתה לא שקוף. אתה לא מיותר. אני פה בגללך'. זהו מעשה של נראות – נראות שמניעה. לפעמים עצם הידיעה שהמורה מחכה, בונה, זוכרת, שואלת – היא עצמה מניעה לפעולה. מורה הפועלת בגישת הפדגוגיה הטיפולית רואה בכל אחד מהרגעים הללו הזדמנות. היא מבינה כי תלמיד שנכשל ונשאר – תלמיד שמסוגל להחזיק קושי בלי להישבר – עשה צעד אדיר בהתפתחותו. לא מדובר רק בפיתוח של "חוסן רגשי", אלא ביצירת מנגנון חדש של התקשרות, המבוסס על אמון בקשר ובמסגרת. ממעגל הסיכון למעגל האפשרות כאשר אנחנו מבינים את הסיכון כמצב, ולא כמאפיין אישיותי של התלמיד, אנחנו יכולים להתחיל לנוע יחד איתו לעבר שינוי.

28