קשר עין גיליון 328 יולי-אוגוסט 2025

באמצעות ניתוח מופעי השיער ניתן להראות כיצד ייצוגיו כרוכים לעיתים בתחושת שליטה וחירות, ולעיתים בחוויה של כפייה וציות; החשיפה למורכבות הזו יכולה לעורר בקרב תלמידות ותלמידים מודעות לבחירות שאנו עושים ולרגעים שבהם אנו מחזקים - גם בלי לשים לב - תפיסות מגדריות וסטריאוטיפיות

בלונדיניות או ג'ינג'יות מייצגות תפקידים מסוימים? מה הקשר בין המבט הפטריארכלי לבין הדרך שבה אנחנו רואים את שערה של הנערה? לדוגמה, כשמדוזה הופכת לדמות מיתולוגית שראשה מכוסה בנחשים – מדובר לא רק בדימוי מאיים, אלא בדרך של החברה להציג מיניות נשית בלתי מרוסנת כמשהו שצריך להמית, לפחד ממנו, להרחיק. בשיעור ספרות, למשל, אפשר לעצור על תיאורי שיער של דמויות – ולשאול: מדוע הסופרת בחרה לתאר את הדמות כ"מתולתלת פרועה" או "בעלת צמה מסודרת"? אילו הקשרים תרבותיים יש לתיאורים האלה? כיצד השיער משקף את הדמות או את המסר של הסיפור. מבחינה חינוכית, מדובר באוצר בלום לדיונים כיצד ייצוגים מיתולוגיים של דמויות נשיות עדיין משפיעים על התרבות שלנו. שיעורים כאלה יכולים להתחיל במחקר קטן שהתלמידים עורכים: אילו ייצוגים של ג'ינג'יות מופיעים בתרבות (סדרות, סרטים, קומיקס)? מה משותף להם? משם אפשר לעבור לדיון ביקורתי על סטריאוטיפים ועל אופן השימוש בגוף הנשי ובשיער כאתר למאבקי כוח, שליטה ודיכוי. במילים פשוטות: אנחנו חיים בתוך סיפורים. בתור אנשי חינוך אנו שותפים – לעיתים קרובות בלי שנשים לב – בשימור הסיפורים האלה. מה חושבת תלמידה בלונדינית כשהיא מקבלת הערה על צבע שערה? איך מגיבים תלמידים לתלמידה ג'ינג'ית חדשה? מה אנו משדרים כשאנו מדברים על "שחקניות כל אלה שזורים במיתוסים הוליווד", או "נסיכות מהאגדות"? שנראים לנו טבעיים, אבל הם פוליטיים ומוטי מגדר. שיער כמראה של חשיבה ביקורתית הראש הנשי לצורך כאשר התחלתי לחקור את נושא שְׂעַר הדוקטורט שלי בלימודי מגדר, הופתעתי לגלות עד כמה מדובר בנושא טעון. פתאום הבנתי שכל שערה על ראשי נושאת סיפור – על ילדה עם תלתלים סוררים, על נערה שמחליקה שיער

לקראת מסיבה, על אישה שמסתפרת כדי "להתחיל מחדש". הראש הנשי כלל אינו עניין שטחי או הדיון על מופעי שְׂעַר אלא תופעה תרבותית שמגלמת בתוכה מערכות של פרטי, , ודרכו ניתן להציע מבט כוח, הבניית זהות ושליטה בגוף ביקורתי וכלי לניתוח האופנים שבהם שיער נתפס, מוערך או מבוקר – על פי הקשר מגדרי, מעמדי, עדתי או דתי. מדובר במשאב שמסייע להציף לפני התלמידים את המסרים הסמויים העוברים דרך הגוף – ובפרט דרך השיער, ומזמין התייחסות ביקורתית לתקנונים, ציפיות, הערות סקסיסטיות שמוטחות – במפורש או במרומז – בגופן של תלמידות, תפישות סטריאוטיפיות ועוד. באמצעות ניתוח מופעי השיער ניתן להראות כיצד ייצוגיו כרוכים לעיתים בתחושת שליטה וחירות, ולעיתים בחוויה של כפייה וציות. כמו כן הוא פותח פתח לחשיבה על שאלות כגון מה נחשב לשיער יפה או לא יפה? עד כמה אנו בוחרים את מופעי השיער שלנו ועוד. החשיפה למורכבות הזו יכולה לעורר לבחירות שאנו עושים מודעות בקרב תלמידות ותלמידים ולרגעים שבהם אנו מחזקים - גם בלי לשים לב - תפיסות מגדריות וסטריאוטיפיות. נכתב מתוך תשוקה לעורר תודעה, "להתיר את הקשר" הספר להפוך את ה"מובן מאליו" למשהו שאפשר לחשוב עליו, ובדיוק משום כך הוא מדבר לא רק אל חוקרי להטיל בו ספק. תרבות, מגדר או אומנות – אלא גם לאנשי חינוך. לסיכום, הכיתה היא מקום שבו המיתוסים ממשיכים לחיות – אבל גם המקום שבו ניתן לחדור דרכם, לשאול עליהם שאלות, להתחיל לפרום את הקשר. השיח המיתי ולעצב תודעה אחרת. אינו סיפור רחוק. הוא משתקף מול המראה, עטוף בקוד לבוש, חברתיות. דרך שערה של אישה אפשר לראות את ובנורמות האופנים שבהם החינוך משעתק נורמות או מערער עליהן. לפעמים כל מה שצריך כדי להתחיל הוא פשוט לשאול: מה השיער מספר לנו – על עצמנו, ועל העולם שבו אנו חיים?

38