קשר עין גיליון 334 יולי-אוגוסט 2026

חוקרת ומרצה בכירה, הקריה האקדמית אונו | ר עידית פינקלשטיין ״ ד

ממקרי שדה למדיניות חינוכית: על בדידות שיקול הדעת של המורה בעידן הבינה המלאכותית אט כבר ניסח עמדה - ׳ כשהכיתה סוערת, ההורים מגיבים והצ מי עומד לצד המורה ברגע ההכרעה?

ב אמצע שיעור בבית ספר משלב, שבו לומדים יחד תלמידים דתיים, מסורתיים וחילונים, המורה מבחינה שאחד הכיסאות ריק. ״איפה דניאל?״ היא שואלת, ואחד התלמידים מצביע לעבר החלון. בחצר, סמוך לשער, דניאל עומד כשרצועות התפילין כרוכות על זרועו. המורה יוצאת אליו ומסמנת לו לחזור לכיתה, אך דניאל מניד בראשו ומסמן שאינו יכול להפסיק באמצע. מאחוריה השיעור נעצר, כמה תלמידים מתקבצים ליד החלון, ואחד מהם מרים את הטלפון, מתחיל לצלם וקורא בקול: ״תצלם, המורה לא מרשה לו להניח תפילין״. בתוך רגע משתנה משמעותו של האירוע. המורה אינה מבקשת למנוע מדניאל להניח תפילין; היא מתמודדת עם תלמיד שיצא מן השיעור בלי לומר דבר. אבל הסרטון אינו מתעד את מה שקדם לכך, אלא מתחיל ברגע שבו היא עומדת מול תלמיד עטור בתפילין ומסמנת לו לחזור לכיתה. אם תאפשר לו להמשיך, היא תימנע מהפסקת מעשה דתי בעל משמעות עבורו - אך למעשה תקבל את החלטתו לעזוב את השיעור על דעת עצמו. אם תתעקש שיחזור מייד, היא תשמור על המסגרת המשותפת, אך הסרטון עלול להפיץ סיפור אחר לגמרי. היא שולחת הודעה למנהלת, אך אין תשובה. בכיתה ממתינים התלמידים, דניאל ממשיך בתפילתו והטלפון מוסיף לצלם. בעוד דקות יוכלו כולם להביע דעה על החלטתה, אבל ברגע שבו צריך לקבל אותה - המורה עומדת שם לבדה. מבחינה בהודעה פוגענית בטלפון של בתה. כשהיא ֵם א שואלת מה קרה, הילדה משיבה תחילה שזה שום דבר, אחר כך שותקת, ולבסוף נשברת ומספרת שכבר חודשים כמה מבנות הכיתה מרחיקות אותה ומשאירות אותה לבדה. בתוך דקות מקבלים הבקרים שבהם סירבה ללכת לבית הספר וכאבי הבטן משמעות חדשה. האם נוסעת נסערת לבית הספר,

נכנסת לכיתה ודורשת מן המחנכת הסבר. כשהיא מזהה את הילדה שלדברי בתה הובילה את החרם, היא מזהירה אותה בקול מאיים שלא תעז לפגוע בה שוב. הכיתה מתמלאת בכי וצעקות, והמחנכת נעמדת בין האם לתלמידה ומוציאה את האם מן הכיתה. אך האירוע אינו מסתיים כאן. על המחנכת להגן על התלמידה שאוימה ולהציב גבול חד להתנהגות האם, וזאת בלי שהאירוע ימחק מן התמונה את החרם הממושך שקדם לו. בה בעת עליה למנוע מן הכיתה להפנות את כעסה כלפי הילדה המוחרמת ולראות בה אחראית למעשה אִמה. בתוך דקות נדרשת המחנכת להגן על שתי הילדות ועל הכיתה כולה - בלי שההגנה על אחת תיראה כמחיקה של הפגיעה באחרת. בשעת ערב מקבל אב הודעה מן המחנכת: ״רציתי לעדכן שבנך הוצא היום מהכיתה בעקבות אירוע חריג. אשמח שנשוחח מחר״. האב, החושש כבר זמן מה שבנו מסומן כ״הילד וכותב בכעס: ״שוב הוציאו את ChatGPT הבעייתי״, פותח את הבן שלי מהכיתה במקום לעזור לו. נסח לי תשובה למחנכת״. בתוך שניות מתקבל מכתב רהוט ונחרץ. אירוע שפרטיו עדיין אינם ידועים מוצג בו כ״דפוס חוזר של הרחקה מן המרחב הלימודי״ וכ״כשל מקצועי המחייב התערבות מיידית״. המילים המלוטשות מסדרות את כעסו, מעניקות לו סמכות ומחזקות את הפרשנות הראשונית שלו. הוא שולח את המכתב למחנכת, למנהלת ולקבוצת ההורים. בבוקר הטלפון של המחנכת מלא בהודעות מצד הורים הדורשים תשובות. היא מצפה שהמנהלת, שמכירה את התהליך שנבנה עבור הילד, תגבה אותה, אך במקום זאת מקבלת הודעה: ״ראיתי את הדברים. אנא כתבי לי בדחיפות מה בדיוק קרה״. המחנכת יודעת שהמכתב אינו משקף את מלוא האירוע, אך כל הסבר יחייב אותה לחשוף

30