קשר עין גיליון 334 יולי-אוגוסט 2026

מנהל ביה"ס עירוני א' חיפה | ליאור אוזמן

חינוך שאי אפשר למדוד

מתוך הדברים שנשא ליאור אוזמן בטקס הענקת פרס החינוך תשפ"ו בשם בתי הספר הזוכים

א

נסו מתכנסים כאן לא רק כדי לקבל פרס, נו מתכנסים כאן לא רק כדי לקבל פר אלא כדי לעצור לרגע. לעצור בתוך העשייה היומיומית, ולהביט על מה שבאמת עומד בלב החינוך שלנו.

כי בחינוך יש דברים שאי אפשר למדוד. שאי אפשר לדרג. ושלא תמיד ניתן לשקף בתעודה. זה הרגע שבו תלמיד בוחר לראות אדם אחר. זה הרגע שבו נער או נערה נותנים מעצמם - לא כי ביקשו מהם, אלא כי אכפת להם. זה הרגע שבו קהילה נוצרת - לא מהגדרה, אלא מעצם המפגש. והרגעים האלה הם תמצית החינוך. בתקופה הזו בה החברה הישראלית מתמודדת עם אתגרים עמוקים של כאב, שסעים וצורך אמיתי בריפוי - אנחנו, אנשי החינוך, בוחרים מדי יום שלא לעמוד מהצד. אנחנו נקראים לא רק ללמד, אלא לחבר. לא רק לקדם הישגים, אלא לבנות, להוות השראה ולחנך בני אדם. פרס החינוך המוענק לנו על ידי ארגון המורים בבתיה"ס העל יסודיים והעמותה הפדגוגית, העוסק במעורבות חברתית ואזרחית, אינו רק הוקרה לעשייה - הוא אמירה. אמירה ברורה על התפקיד שלנו: לגדל דור שמבין את חשיבות ערך הנתינה. בני הנוער שלנו לא ישכחו לעולם את החיוך שהעלו על פניו של אדם קשיש. הם יישאו איתם את הרגע שבו הבינו שהם יכולים לשנות ולהשפיע. הם יחושו שייכות - לא כי אמרו להם, אלא כי הם בנו אותה במו ידיהם. ובתוך כל זה אנחנו, אנשי חינוך מכל חלקי הארץ, מכל הדתות, מכל הקבוצות והעדות, בונים יחד את החברה. אנו מבקשים להודות למר רן ארז, לד"ר שוש וינטר, לחברי הנהלת הארגון, לד"ר אריה לוקר ולמזכירי הסניפים שלנו על ההוקרה של העשייה החברתית, למניעת אלימות ולקידום דו

קיום בחינוך העל יסודי. הפרס הזה הוא לא רק רגע של גאווה. הוא רגע של אחריות. אחריות להמשיך לבחור באדם באשר הוא אדם. להמשיך לבנות קהילה שיש בה אמון. להמשיך לראות - באמת לראות - כל תלמיד ותלמידה. תודה רבה לצוותים החינוכיים שלנו, לשותפים שלנו לדרך, להורים שמלווים מדי יום את העשייה בבתי הספר, לכל בעלי התפקידים המלווים את בתי הספר ברשויות המקומיות ובפיקוח במשרד החינוך, וכמובן לתלמידות ולתלמידים היקרים שלנו. העשייה הזו היא של כולנו. לסיום, אם יש דבר אחד שאני מבקש להשאיר בדבריי אלו, זו לא רק תודה, אלא אמונה שחינוך אמיתי נמדד לא רק בכמה רחוק תלמיד מגיע אלא בכמה רחוק אנחנו נותנים לו להגיע. כי בסופו של דבר, אנחנו לא רק מחנכים תלמידים. אנחנו מחנכים חברה.

34