קשר עין - גליון 234 - דצמבר 2013

ההפרדות הקיימות היום בין חינוך "פורמלי" לחינוך "בלתי פורמלי" מלאכותיות ועניינן קשה אחת: המעשה החינוכי מתרחש בכל ִ ארגוני ולא תפישתי, שכן החינוך הוא מ שעות היום, ובימינו חובה שתחול אחריות הרשות המקומית, בשיתוף משרד החינוך, על העשייה החינוכית מגיל לידה ועד גיל 03

קשר מאמר 31

ומתנדבות"). סיבה נוספת הוצדקה, בדיעבד, בהסבר הדחוק כי על המסגרות שבאחריות משרד העבודה ניתן גבות תשלום, בעוד חינוך מטעם המדינה באמצעות ִ ל משרד החינוך יחייב מימון... זאת אף שאין כמעט חולק כי הגיל המשמעותי ביותר להתפתחות הילד הוא בין הלידה לגיל שנתיים - ודווקא בגיל זה משרד החינוך, שזה המנדט שלו, אינו נוכח! בעקבות המחאה החברתית בשנים 1102 ו- 2102 מינתה הממשלה את ועדת טרכטנברג להציע שינויים במדיניות החברתית-כלכלית. בין המלצות הוועדה: ליישם את חוק לימוד חובה לילדים מגיל 3 ומעלה בכל רחבי הארץ; לעבור בהדרגה ליום ארוך יותר בגני הילדים; להעביר חקיקה לפיקוח מקיף בגני הילדים; להעביר את האחריות על מעונות היום עבור ילדים בגיל לידה עד 3 אל משרד החינוך. מסגרות העשייה החינוכית על החינוך הופקדו שתי מסגרות מובחנות: א. בשעות הבוקר (כשלא נזקקו ל"משמרת שנייה"): "חינוך פורמלי"; ב. משעות אחר הצהריים ואילך: "חינוך בלתי פורמלי" ולחלופין: "חינוך משלים", "לימודי העשרה" ... במרבית המקרים נבדל החינוך הבלתי פורמלי מהחינוך הפורמלי בכמה מאפיינים: • הפעילויות, על פי רוב, וולונטריות. • הפעילויות מבוצעות במבנים שונים - על פי רוב נסגרים בתי הספר על מנעול ובריח עם תום

הלימודים, ומשעה זו מופעלות מסגרות חלופיות במבנים אחרים, כגון "בתי תלמיד", "חוגים" ותנועות נוער. מסוף שנות השבעים של המאה העשרים מרוכזת מרבית הפעילות בעיקר במתנ"סים. • על הפעילויות מופקדים, בדרך כלל, מדריכים שלא תמיד הם מחויבים בהשכלה פורמלית כמו זו שנדרשת ממורים וממנהלות גנים. • נוצרו מתודות ייחודיות לעבודת החינוך הבלתי פורמלי (זכור לטוב מאמרו המכונן של הפרופסור ראובן כהנא, שניסח עשרה ממדים המאפיינים את החינוך הבלתי פורמלי, בכלל, וכחלק ממבנה חינוך הפנימייה, בפרט: ראובן כהנא [1891], עלים, "מוסדות רב דגמים: מסגרת מושגית לניתוח בתי ספר פנימיים", עמוד 8). • האחריות לביצוע ולפיקוח הוטלה על גופים נפרדים - במשרד החינוך הוקם מינהל ח"ן (חברה ונוער) שהופקד על בני נוער בחינוך התיכוני בלבד. ברשויות המקומיות עסקו בכך בעיקר מחלקות התרבות והקהילה. בשנות האלפיים, משרווחו מגמות ההפרטה, הועברה האחריות לחינוך בני הנוער לעתים לידי חברות בת יישוביות או לרשת המתנ"סים.

חינוך מושכל יביא לידי ביטוי צרכים, כישורים ויתרונות יחסיים בכל הרצף החינוכי בעזרת גישות מקובלות ותפישות מנחות הרואות לנגד עיניהן את צורכי הילד והחברה