קשר עין - גליון 235 - ינואר 2014

ארז, ברוש וערמון כעצי גן עדן לכבוד ט"ו בשבט: טעימה מהידוע לנו על שורשיהם ההיסטוריים של שמות העצים העתיקים הנזכרים במקרא ובמקורות תרבות אחרים במזרח התיכון

מתוך: צמחים, שדים ונפלאות: מפולקלור צמחי ארץ-ישראל

שניטע, על פי המסורת, בידי הנביא זרתוסטרא לציון פּ לדת החדשה. ְ אס ָ ט ְ המרתו של המלך הפרסי גּוּש (זרתוסטרא חי כנראה במאה העשירית לפני הספירה, וייסד דת הקרויה על שמו, והיא נפוצה בפרס החל במאה השביעית לפני הספירה. יש הפרש של כשלוש פּ, אך מה לנו כי נלין ְ אס ָ ט ְ מאות שנה בינו לבין המלך גּוּש על אגדות...) לפי המסורת, מוצא העץ היה בענף שהובא ישירות מגן העדן וניטע בפתח מקדש האש שהיה בכפר. עץ זה נודע בקדושתו הרבה בין הזורואסטרים והיה מפורסם בחוסנו האדיר. לפי המסופר, כוחותיו הפלאיים של העץ היו כה כבירים עד כי רעידות האדמה השכיחות בחבל ארץ זה החריבו אזורים סמוכים, אך בזכותו של אותו עץ מעולם לא גרמו נזק כלשהו לכפר ל ציווה לכרות את העץ ִ כּ ָ ו ָ ת ֻ קשמר. הח'ליף המוסלמי מ בשנת 168 לספירה כדי להשתמש בקורותיו לבניית ה, הסמוכה לבגדד של היום. ָ ר ַ מ ָ ארמונו החדש בעיר ס לפי המקורות, היה העץ בן 0541 שנה בעת שנכרת. העץ היה החסון שבכל עצי תבל ולפחות הענק ביותר בין כל אלה שהיו באירן באותם הימים. הוא היה כה אדיר ממדים עד כי נדרשו לא פחות מעשרים ושמונה לו יכלו לחסות ִ מגלבי הצלפה כדי להקיף את גזעו, ובצ אלפיים בני צאן ובקר. העץ היה מאוכלס במספר כה רב של ציפורים, בנות מינים שונים, שקיננו בו, עד שבשעה שנחרץ גורלו של העץ ליפול, כוסו פני השמים מרוב בני הכנף שהתרוממו מהעץ והרקיע נצבע בשחור. נדרשו לא פחות מאלף ושלוש מאות גמלים כדי להוביל את

בספר יחזקאל מופיע משל על מלך מצרים, המתואר בפרק כעץ ארז אדיר גבה קומה. אותו ארז מושווה שם הוּ ֻ מ ָ מ ֲ ים לֹא ע ִ ז ָ ר ֲ ים): “א ִ לוֹק ֱ לשלושה מעצי גן העדן (גן א ים לֹא ִ נ ֹ מ ְ ר ַ ע ְ יו ו ָ ת ֹ פּ ַ ע ְ ל ס ֶ מוּ א ָ ים לֹא ד ִ רוֹשׁ ְ ים בּ ִ לוֹק ֱ ן א ַ ג ְ בּ יוֹ: ְ פ ָ י ְ יו בּ ָ ל ֵ ה א ָ מ ָ ים לֹא ד ִ לוֹק ֱ ן א ַ ג ְ ץ בּ ֵ ל ע ָ יו כּ ָ ת ֹ אר ֹ פ ְ יוּ כּ ָ ה ר ֶ שׁ ֲ ן א ֶ ד ֵ י ע ֵ צ ֲ ל ע ָ הוּ כּ ֻ א ְ נ ַ ק ְ י ַ יו ו ָ יּוֹת ִ ל ָ ב דּ ֹ ר ְ יו בּ ִ ית ִ שׂ ֲ ה ע ֶ פ ָ י ים“ (יחזקאל, ל“א, ח'-י'). בעוד בסיפור גן העדן ִ לוֹק ֱ ן א ַ ג ְ בּ שבספר בראשית מוזכרים שני עצים סמליים, “עץ הדעת“ ו“עץ החיים“, הרי אצל יחזקאל מדובר בשמות של עצים ידועים: ארז, ברוש וערמון. באשר לארז הרי אין מחלוקת כי מדובר באותו מין הקרוי בפינו באותו השם גם כיום. בנוגע לברוש, קיימת נטייה בין החכמים, בעקבות ר' ), החוקר המובהק של “צמחי Loew( עמנואל לעף היהודים“, לזהות את הברוש/ברות המקראי כערער ), עץ Juniperus excelsa : ברושי (לפי המינוח הרווח כיום הגדל בחרמון ובלבנון, וזאת על סמך שמו הערבי של , שם המושאל מסורית. Brota , הערער הברושי בלבנון שׁוּ) שאף הוא מזוהה ָ (בּוּר burasu באכדית מופיע השם עם “ערער ברושי“, מין שהיו לו שמות שונים באזורים שונים במזרח התיכון. מיכאל זהרי בספרו “צמחי התנ“ך“ מזהה את הברוש המקראי (הגדל עם הארז בלבנון) עם ) הגדל בלבנון בחברת Abies cilicia( האשוח הקיליקי הארז. על מעמדו הרם של הברוש כעץ מקודש במזרח ן שבאירן יש ָ אס ַ התיכון מעיד הסיפור הזה: בחבל חוֹר ר. בכפר זה גדל בעבר עץ ברוש פלאי, ָ מ ְ ש ַ כפר ושמו ק

אמוץ דפני סאלח עקל ח'טיב

36