חיל האויר בקרב - 70 שנות עליונות אוירית 1948-2018

לוחמה אוירית בשמי ישראל

בסיני, גם עכשיו היתה תחושה כי האירועים יוצאים משליטה, וישראל עלולה למצוא עצמה מתמודדת עם מעצמה, בקרב בו לא היתה חפצה. מלחמת ההתשה הסתיימה בתחושה כי "הטיל כופף את כנף המטוס", בלשונו של עזר ויצמן ותחושה זו גברה לאחר מכן. שלוש השנים הבאות היו שנות היערכות, בהן פיתח חיל האויר שיטות חדשות, מאסיביות, ללחימה בסוללות הטילים. חיל האויר תרגל את השיטות פעם אחר פעם ועדכן אותן. שיאה של התמודדות מטוס נגד טיל, היה במלחמת יום כיפור כאשר מצרים וסוריה פתחו במתקפה בו זמנית מעבר לתעלה וברמת הגולן. אך המבצעים נגד הסוללות במצרים ובסוריה נכשלו- הפיקוד ואנשי המבצעים לא השכילו למלא אחר תנאי הפתיחה הנדרשים- מודיעין מדויק על מיקום הסוללות, שיתוף גורמי צה"ל אחרים, שימוש בל"א והונאה ובעיקר היה מזג האויר בעוכרי המתכננים. חיל האויר, בלחצו של הרמטכ"ל, סבל ביממה הראשונה מאבדן עשתונות- מפקדים ויחידות מבצעיות לא הצליחו להשתלט על הפעילות ולכוון אותה להשגת מטרות נדרשות. רק ביום השלישי למלחמה החל חיל האויר לחזור לעצמו ואנשי המבצעים יכלו לתכנן מבצעים ולהוציא אותם לפועל. בין אלה היו תקיפות עומק בשטחי סוריה, השמדה חלקית של סוללות הטילים במצרים פעם אחר פעם, ותקיפת שדות תעופה על ידי עשרות מטוסים. אחרי המלחמה היו כוחות צה"ל במרחק-איום מול בירות מצרים וסוריה, אולם האפקט של הנצחון אבד בעקבות הכשלונות בראשית הלחימה ובעיקר המספר הגדול של מטוסים, אך 110- טייסים ו 53 הקורבנות. במלחמה אבדו בעיקר איבד צה"ל את כושר ההתרעה שלו מול צבאות ערב. חיל האויר, כמו צה"ל כולו, יצא חבול ממלחמת יום כיפור. מפקד החיל שביקורת רבה נמתחה על תפקודו במלחמה, נפנה עתה לתחום החביב עליו, וארגן מחדש את מבנה חיל האויר ויחידותיו. הוא אושש את התפיסה לגבי סוגים המטוסים אשר F-15- הנדרשים לחיל בעתיד, והחליט על רכישת מטוסי ה , ואף בחר את מטוס הקרב הטקטי 1976 נכנסו לשרות בשנת . בתקופה זו יצאו מטוסי החיל למבצעים ארוכי F-16- הבא: ה טווח, בהם מבצע חילוץ בני הערובה מאנטבה, פעילות נגד מחנות הטרור ועוד. העידן הישראלי יכולתה ההנדסית והטכנולוגית של התעשיה הבטחונית בישראל הלכה וגברה בשנים אלה. לאחר ייצור ברשיון של מטוס ה"פוגה מגיסטר" ובעקבות האמברגו הצרפתי, הוחלט על פיתוח כל הפלטפורמות הנדרשות לצה"ל: "מטוס וטיל, טנק וסטי"ל", היתה הסיסמה. לאחר ייצור מטוס הקרב "נשר" באישור בשתיקה של צרפת, החלה התעשיה האוירית לפתח את ה"כפיר" ואף תכננה והטיסה את מטוס ה"לביא" שהתגלה כמטוס מוצלח במיוחד. אך שיקולים פוליטיים ובמיוחד לחצו הברוטלי של הממשל האמריקני, הביאו לביטול הפרויקט ולשקיעה של התעשיה הבטחונית לתחומי פעילות אויריית

בעמודי אש ומוקפים בעשן ואפר. זה היה גורלם גם של מטוסי הלחימה הסוריים והירדניים. חיל האויר התבגר והיה מוכן עתה להתמודד מול חיל האויר הערביים מעמדת עליונות מובהקת. עם תום המלחמה, בה הגדילה ישראל את שטחה פי שלושה ויותר, נפתחו בפני חיל האויר מרחבים גדולים שהיו עתה בשליטת ישראל לאימון וכבסיס יציאה לפעילות מבצעית. 1977 - 1968 העשור השלישי - אתגר מערכי הטילים העשור השלישי בתולדות ישראל, היה מן התקופות הקריטיות בתולדות חיל האויר. יש הרואים את התקופה שבין מלחמת ששת הימים לסוף מלחמת יום כיפור, כאירוע אחד רב-שנים ומתמשך. תוצאות מלחמת ששת הימים, בהם נתגלה ביתר שאת תפקודו הלקוי של הטייס הערבי, עודדו את חילות האויר הערביים להקים מערך הגנה אוירית מתוחכם ומשוכלל שבחלקו הופעל על ידי מומחים רוסיים. בעוד רוסיה מספקת למצרים וסוריה מטוסים בכמות גדולה יותר מאלה שאבדו במלחמת ששת הימים, חשו מפקדי חיל האויר המצרי כי הם יכולים לחדש את הלחימה ולשלוח מטוסים לתקוף מטרות בסיני. העידן האמריקני השנים שלאחר מלחמת ששת הימים היו תקופה של שינוי משמעותי בסד"כ חיל האויר- מטוסים אמריקניים- הסקייהוק והיסעור, החליפו את מטוסי 205 והפנטום, וגם מסוקי הבל הלחימה ותובלת הסער המוסקת של חיל האויר. לטייסי חיל האויר לא היה סיפק לקלוט היטב את המטוסים, וכבר מצאו עצמם בקלחת הלחימה המחודשת, כשלרשותם רשומים אך עשרות שעות טיסה. במלחמת ההתשה, שנמשכה שלוש שנים, בלטו מספר מגמות, שהעיקריות בהם היתה הגדלת רמת השליטה של חיל האויר בשמי האיזור על ידי פעולות קרב יזומות בשמי מצרים, מבצעי תקיפה עמוקים בקרבת קהיר ומעבר לה, ובמיוחד בלטה ההתמודדות החדשה בין מטוסי חיל האויר לטילי הקרקע-אויר המצריים. מפקדי חילות האויר הערביים הכירו ביתרון של הטייס הישראלי בקרבות אויר, והעבירו את האחריות להגנת מצרים למערכי טילים קרקע-אויר. עשרות סוללות הטילים הגנו לא רק על ערים ובסיסי צבא, אלא גם על מבואות מצרים באיזור פורט סעיד, קנטרה, איסמעילה ודרומה לאיזור הסואץ. המלחמה היתה נואשת- למרות השמדה חוזרת של סוללות הטילים על ידי חיל האויר, התעקשו המצרים להקים מחדש את הסוללות הפגועות ואף בנו חדשות. חיל האויר חזר ופגע בסוללות כדי לשמור על חופש הפעולה שלו בשמי מצרים וסיני. בחודש יולי התמודד חיל האויר גם עם טייסים רוסיים, ובקרב מתואם היטב הפיל חמישה מטוסים מוטסים בידי הרוסים. כמו בסוף מלחמת העצמאות, עת הופלו מטוסים בריטיים

10