סוד החיים - המפתח שלי להתמודדות עם מצבים קשים בחיים ולהשגת חיים טובים יותר - כתב ג'וני ירושלים

בקבוק מים והייתי מודיע מראש מה המסלול שלי להליכה (שבסך הכל היה רחוב או שנ יים או שלושה מחוץ לבית) אבל הייתי מדווח בדיוק לאן אני הולך. הלכתי בחוץ, לאט לאט, אבל כבר הרשו לי להסתובב בחוץ וזה הישג, יצאתי מהבית. יום אחד הטלפון צלצל, האחות מבית החולים על הקו, היא ידעה כי הרופא מגיע ביום מסוים וקבעה לנו פגישה איתו כמה שעות אחרי שהוא נ וחת ומגיע לבית החולים. כך היה. מבחינתי כאן התחיל שלב שני של ההתמודדות. נפגשנו הרופא, אני ואימי שכמובן ליוותה אותי בכל צעד, ישבנו יחד עם הרופא, הוא הסביר ל י על הטיפול, על תופעות הלוואי ועל מהות הטיפול. ביקור ארוך שבסופו, נתן מרשם והסביר איך מקבלים את התרופו מכאן התחיל שלב שני של ההתמודדות, שלב שבו כבר הבנתי שאני מתחיל לעכל את מה שעובר עלי. השלב הזה כלל את נושא הטיפול התרופתי, ההשגחה העצמית, המודעות לעצמי וכל מה שקשור לזה. הימים הראשונים עברו קשה, הזיות, כאבי שרירים שרק התחזקו מיום ליום ובעצם הרגשה איומה ו רעה בגלל תופעות הלוואי. מבחינתי זה היה קשה בטרוף ומאד מסובך. היו לא מעט רגעים של ייאוש ושל בכי פנימי והרגשה של חורבן. סבלתי מאד, הליכה עם גרביים, יחף או נ עלי בית הייתה בלתי אפשרית הרגלים כאבו לי שדריכה עליהם הייתה אסון. בדרך מקרית גיליתי כי נעל מסויימת שאנ י נועל – מונעת את הכאב, נעל של חברת רוקפורט, נעל שאהבתי, ברגע שנעלתי אותה, נעלמו הכאבים. קראתי לנעל הזו הנעל של סינדרלה. הימים חלפו, הכאבים ממשיכים, משברי ם, המון פגישות עם העובדת הסוציאלי ת שניסתה לשכנע אותי שהמצב שלי לא כל כך גרוע. ניסתה לשכנע אותי שאני לא חולה למרות שבהגדרה הרפואית אני נחשבתי חולה מאד אפילו. היא בסופו של דבר הצליחה גם בזה שאני הסכמתי לקבל את העובדה שאני נשא של המחלה ולא יותר למרות שידעתי ש זה

ת.

אחרת.

הקפדתי על לקיחת תרופות מסודרת, קיבלתי בנוסף לטיפול התרופתי עוד המון תרופות על מנת חסל כל מיני פטריות ובעיות אחרות, בתקופה