סוד החיים - המפתח שלי להתמודדות עם מצבים קשים בחיים ולהשגת חיים טובים יותר - כתב ג'וני ירושלים

שחרור אגרסיות וכעסים דמעות, כעס, כאב, בכי, סבל, ייסורים, כעס על כל העולם, מריבות, פגיעות עצמיות למינ הן ועוד ועוד הם הדוגמאות לאגרסיות שאנו חווים בעת קבלת בשורה מרה וקשה. יש גם כאלה שכל המתואר כאן לא שייך לו בכלל אבל לא מעט אנשים חווים לפחות אחד מהתיאורים האלה אם לא יותר. זה טבעי לגמרי, זה לגיטימי, זה נורמאלי לחלוטין ולא צריך להבהל מזה ובעצם לא להיבהל מעצ רגע אמת שבא אחרי בשורה קשה יכול להתרחש על פני דקות, שעות, ימים שבועות וחודשים. רגע כזה יכו ל להשליך על תקופה כמו שמצד אחר הוא יכול להעלם אחרי חמש דקות של בכי. רגע כזה בא לידי ביטוי אצל כל אחד באופן אחר לגמרי. אם על עצמי אגיד, בעת שקיבלתי את הבשורה על מ חלת האיידס דמעה לא ירדה מעיניי, אפילו עד היום לא, אבל עצבות, דיכאון והסתגרות היו חלק ממני וכל ז את גם שכל משפחתי הקרובה הייתה לצידי כל הזמן. כשאני מדבר היום עם אנשים במסגרת תמיכתי דרך האתר לחיות עם איידס, אנשים שקיבלו את בשורת המחלה מספרים לי כי הם סוגרים א ת עצמם בבית, יושבים ובוכים, מתווכחים עם כולם, רבים עם כולם והם לא יודעים מה לעשות ואני אומר להם – חברים, זה טבעי לגמרי, זה אמיתי, מותר לבכות, מותר לכעוס מותר הכל אבל גם לזה צריך לשים את הפרופורציות המתאימות על מנת לא לשבור את הכלים במיוחד שזה בא מול אחרים, קרי, משפחה חברים. כשחליתי במחלת האיידס מצאתי לעצמי דרכים על מנת להוציא את האגרסיות, לצערי לא בכיתי, 7 שנים שדמעה לא ירדה מעיניי בגלל המחלה, פה ושם בגלל דברים אחרים כן, אבל בגלל המחלה ממש לא. הייתי מסתגר לי בחדר לבד, רואה טלווזיה, חושב, כותב ומתבודד ברגעי ם שהרגשתי צורך לזה. יותר מזה כאשר הייתי חייב לברוח מכולם, מהמציאות ולא היה לי חשק לראות את אף א חד הייתי יוצא מהבית ונעלם למספר שעות. אחד המקומות שהייתי הולך אליו לא מעט הוא לבית עלמין שנמצא בקרבת ביתי, שם קבור בן משפחה שלנו שהייתי הולך לקיברו ויושב ליד קבר ו ומדבר איתו כאילו הוא לידי. את אותו בן משפחה לא הכרתי, אבל לקיברו יש סמל חשוב עבורי שמבחינתי ה וא המקום שבו אני יכול לדבר. הייתי הולך לשם בלילה, לבד, בחושך מוחלט

מכם.