סוד החיים - המפתח שלי להתמודדות עם מצבים קשים בחיים ולהשגת חיים טובים יותר - כתב ג'וני ירושלים
הדרך שלי כשחליתי, ורא יתי לנגד עיני שהכל אבוד, הייתי חסר אונים. מאיפה שלא הסתכלתי על הדברים ראיתי רק חושך ומוות. לא ניסיתי להיאחז במשהו אחר חוץ מהמושג מוות והתאבדות. לא ר איתי בשום דבר וגם שיהיה הכי טוב כאלמנט של תקווה. איבדתי כל ערך של חיים. זה היה מאד קשה. ישבתי בבית שעות וימי ם בלי להוזיל דמעה, לא כי לא רציתי לבכות, כי לא הצלחתי לבכות ובעצם מאז שחליתי עדין לא בכיתי בכי אמיתי. אולי דמעה פה, דמעה שם אבל בכי מתפרץ ומשחרר לא זכיתי ולו גם ברגעים הקשים ביותר. בנוסף לכל איבוד ערך החיים מצבי הבריאותי היה רע. מדכא עד מאד עד כי יצאתי לפע מים מטורף ומשוגע מזה. פרק ההתחלה שלי כלל שלושה הראשון, מהרגע שיצאתי מבית החולים ועד להודעת הרופא הרשמי שיש לי איידס, מה שידעתי ולא רציתי לדעת . בתקופה זו חייתי על 10 גרם אנטיביוטיקה ביום, מטופל על ידי אמא שלי בביתה כמו תינוק שזה עתה נול ד. כל בוקר ארו חת בוקר, פינוקים לכל אורך היום, שעות על גבי שעות מול ומדי פעם בשקט ובחטף גיחה לאינטרנט שאיש לא ראה, הסתכלתי על המושג איידס וגיליתי כי רק מ תים ממנו ובכלל אז חרב עולמי. אבל לא דיברתי דבר. בימים האלה הייתי חסר אונים טוטאלית. אפ ילו "החברים" שלי לא באו , כולם שכחו אותי ובעצם מה שנשאר לי זה הורי היקרים, אחותי ואחי ובני משפחתם. זה מה שהחזיק אותי בחיים, וזה המון. נקודת השינוי הראשונה בחלק הראשון היית ה שיחה עם אמא שלי. ארוחת בוקר, קפה של בוקר, לא זוכר בדיוק את העיתוי אבל שעת בוקר, אני יושב עם אימי במטבח, ואז בשלב אמא שלי פונה אלי ואומרת
שלבים:
ה הטלוויזי
מסוים
לי:
"לא משנה מה יש לך – אנחנו איתך עד הסוף"
משפט מחץ שבעצם נתן לי את התעוזה להמשיך לקראת השלב הבא והוא השלב ב ו הרופא יספר לי בדיוק מה יש לי ונתחיל את הטיפול התרופתי במחלה. בסת ר ליבי אז היו שתי מחשבות: מצד אחד לשמוע הכל ולדעת ולהתכונן לקראת הבאות, מצד שני לסדר עוד כמה דברים שרציתי, להעלים דברים שלא רציתי שיראו ואז ערב הביקור הגורלי אצל הרופא, להתאבד ולגמור את ח יי. פשוט כך.
את
Made with FlippingBook Annual report