בשביל הבקעה - מגזין מועצה אזורית בקעת הירדן - גיליון 80 - שבט תשפ"ד ינואר 2024

יְהוּדָה אַתָּה יוֹדוּך אַחֶיך - לזכר יהודה לוי

ב- ז’ באלול בא אסון נורא על משפחת לוי ועל קהילת חמדת. מפולת סלעים אימתנית פגעה במשפחה, שטיילה בנחל דוד, וכתוצאה נהרג הבן הצעיר, יהודה בן השמונה. יהודה גדל במשפחה שתורה וחסד, נעימות הלב, שמחה ופשטות הם היסודות המאפיינים את אורחות חייה. על הבסיסים הללו הוא צמח כילד מלא טוב ואהבה. ילד בקעה יחף וצוהל, בידו האחת מנהיג הקמת מחנות משחק ברחבי היישוב, ובידו האחרת ממהר למחויבות הלוי ונוטל את ידי הכוהנים המברכים את הציבור בבית הכנסת. במשחק ובתפילה היה חובר אל קטנים וגדולים, ערני ורגיש בחיבוריו עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים, פתוח לב ומואר, כמי שישפיע שפע טוב בעולם לכשיגדל. כמי שיהיה שותף בחיים של גאולה – לוי, בעל לב רחום ועיני שקד זהובות ושוחקות. אובדן קשה מנשוא ובלתי נתפס עבור כל משפחתו ועבור הקהילה החסרה אותו בכאב ובאין אונים.

קול שירתו מלא המתיקות, זריזות רגליו לנטילת ידי הכוהנים, ישותו המחברת, המדבקת חברים, המחייכת תמיד. ימי אלול ותשרי ליוו את האובדן בפיוט המצמרר, בעל המשמעות המועצמת, “עוקד והנעקד והמזבח”. במהלכי אלול ותשרי, המסמנים סיום והתחלה, סליחה וכפרה – התגלה עם ישראל בכלל והבקעה בפרט בנחמתה העוטפת ובאחדותה. ובערב סוכות, ברגעים שלפני ההתכנסות אל הסוכה, נכנס בחמדת תינוק חדש בבריתו של אברהם, ובשמו השני נקרא יהודה. כך היא דרכה של נחמה, המאחה קצוות. מוות וחיים. פירוק ובנייה. לוטפת את הכאב, מזכירה כי לא ישתכח ההולך מן הלב. כי דרכו תימשך כאן, תמלא כתלים חדשים, לבבות מאוחדים, בקעה חמה וטובה. בכיסופים לחנוך בקרוב את “בית יהודה” עם כלל חברי הבקעה, אהובינו, ולהמשיך בחיים של חיבור ואחדות, כפי שלימד אותנו ילד קטן אחד, יהודה, יהי זכרו הטהור לברכה. שקלים (כגילו של יהודה) 8 להשתתפות בתרומות החל מ ומעלה- חפשו בגוגל ‘מקימים את בית יהודה’. התרומות דרך הקרן לפיתוח בקעת הירדן ומוכרות לצרכי מס ) 46 (סעיף

ובחייו כך בהסתלקו – חיבורים חיבורים, גילויי אהבה וחסד הסובבים את המשפחה, באור חוזר, ואת כלל חברי הקהילה. במוצאי השבת שלאחר יום הכיפורים, בערב התעוררות שאורגן לזכרו בחמדת עבור כל תושבי הבקעה דיבר אביו, משה, על פירושו של הרב סולובייצ’יק ל”קול דודי דופק” (שיר השירים ה, ב). הוא תיאר את הדפיקה הכואבת, המעוררת, שנשמעה על דלת המשפחה, ובשערה של חמדת, ועל דלתה של הבקעה וכן הלאה, במעגלים הרחבים. שער הבקעה הפתוח לרווחה, המעורר, חשף את החיבורים שאפיינו את יהודה בחייו. עוגות ומוצרי חקלאות שזרמו ללא הפסקה, מלווים בפתקי נחמה ואהבה. יוזמות להפעלות, למעגלי שיח ולהצגות ילדים מן הבקעה ומרחבי הארץ. והכול במטרה לחבק, להשתתף, להקל ולו במעט את הכאב. לנחם ולהתנחם, לחזק ולהתחזק. בו בזמן, כבר במהלך השבעה ומיד בתומה, חשבה המשפחה על דרכים להנציח את יקירה, באופן שיממש את דרכו הייחודית בעולם, ויזמה מסע שותפות והתרמה להקמת “בית יהודה”. בית כנסת קבע ביישוב חמדת, שמאז הקמתו מתקיימות בו התפילות במבנה ארעי. בית כנסת שבין כתליו הפיזיים והסמליים ימשיך לפעם זכרו של יהודה,

33 בשביל הבקעה