בשביל הבקעה - מגזין מועצה אזורית בקעת הירדן - גיליון 80 - שבט תשפ"ד ינואר 2024

יום החתונה של ביתי מבט של אבא

הלקוח שלי סיפר לי שבדיוק משרדי הארגון עברו למקום חדש בסינימה סיטי ושהם מאפשרים לזוגות שהחתונה שלהם נדחתה בעקבות המלחמה, להינשא אצלהם באולם אירועים, הלקוח שלי התקשר לאחותו ולה הייתה שאלה אחת בלבד- “מתי תרצו להגיע ?” התרגשתי כל כך ולא יכולתי לחכות ולספר לאשתי ולביתי את החדשות הטובות- את מה שהשם שלח לנו. שלחתי את התמונות של האולם – כולם התרגשו מלבד הכלה, ביתי. היא הייתה עקשנית ושום תחנונים מצידי או מצד אימה או בעלה לעתיד לא עזרו ולא הזיזו אותה מעמדתה. לבסוף היא אמרה לי “אבא אם הייתי יכולה הייתי מתחתנת דרך שיחת טלפון...” הבנתי שהיא נעולה בדעתה ולא מוכנה לשום שינוי נוסף ורוצה רק חתונה קטנה, טקס קטן וצנוע ברבנות. ביום החתונה כשהגענו לחדרון הקטן במשרדי הרבנות לא כל כך הבנתי איך נצליח להפוך את החדר הזה למקום שבו אפשר לערוך טקס חופה. החופה הקטנה עמדה בפינת החדר, הספיקה בגודלה לחתן וכלה ואולי לרב קטן במיוחד. בחדר היו קרטונים וקופסאות ששימשו לאחסון, מערומים של כיסאות ופרגודי הפרדה. כלפי חוץ חייכתי אך בתוכי חשבתי מה היה יכול להיות אילו בחרנו לחגוג באולם שהוצע לנו, ההצעה שביתי סירבה לקבל. מסתבר שלאלוהים יש את הדרכים שלו ללמד אותי ולגרום לי להבין שהוא בוחר עבורנו ולא אני. זה התחיל כשהיינו בדרך לירושלים ושכנה שלנו שהיא גם חברה טובה, פאני אלימלך ממושב יפית, התקשרה כששמעה על טקס החתונה הצנוע של ביתי ושאלה “איפה ומתי?” וכאשר היא הבינה שיש לה כשעה וחצי להתארגן ולהגיע לצלם את האירוע בהתנדבות, היא לא הססה ולא התלבטה

נולדתי וגדלתי במרחק של חצי כדור מכאן (ישראל) והתחנכתי בתרבות שונה, כנוצרי. כילד קטן כבר הערצתי את סיפורי התנ”ך והאנשים שחיים את חייהם בדרך התחלתי את המסע של 1995 זו. בשנת ילדי ואני 5 אשתי ו- 2002 חיי, ועד שנת סיימנו את הגיור שלנו. תנו לי לספר לכם איך לפני מספר שבועות אלוהים נתן למשפחתי להיכנס תחת ברכתו, ולהיות חלק מסיפורי התורה הנפלאים שגדלתי עליהם. הנה הסיפור- ביתי הגדולה, קיילי, תכננה את יום במשך 26.10.2023 חתונתה לתאריך זמן רב. היא תכננה את הכל עד לפרט האחרון (קייטרינג, צלם, לבוש ועוד). שינתה את 2023 אבל שמחת תורה העולם לתמיד... החתן לעתיד היה תוך ודבר 8 שעות ספורות כבר בחברון בצו זה גרם לביטולה המיידי של החתונה.- כי אנחנו במלחמה ואף אחד לא ידע מתי זה מסתיים. ביתי רצתה לשמור על התאריך שהיה ימים, ולבדוק 19 אמור להיות בעוד כיצד אפשר להתחתן בלי לבטל את הטקס. כאביה, כאב לי לראות איך טקס החתונה שחלמתי להיות בו לצידה- חומק ונעלם ממנה. אבל היא הייתה חזקה! (ועקשנית!) היא יצרה קשר עם הרבנות בירושלים וניסתה לעשות כל שביכולתה על מנת לארגן את הטקס. הם העמידו לרשותה חדרון קטנטן במשרדי הרבנות- שישמש אותנו לאירוע, לכיבוד ושתיה. כאשר כמות האורחים מוגבלת ומצומצמת. החתן לעתיד שוחרר ערב לפני האירוע, לצורך התארגנות והכלה לעתיד התכוננה עפ”י המסורת. אנחנו כמשפחה קיבלנו את המצב כפי שהו. יום לפני הטקס אני בדיוק קיבלתי טלפון מאחד הלקוחות שלי, הוא שאל לגבי החתונה ואני הסברתי לו את המצב. מסתבר שאחותו עובדת בארגון “נפש בנפש” (ארגון שעוזר לעולים מארה”ב).

ואמרה “אני מתארגנת ויוצאת לדרך, תשלחו לי מיקום.” זה המשיך עם תרומה של פרחים יפיפיים שתרם אנדרי יהלום מייט”ב לקשט את האירוע ושהשושבינות יפזרו. וכמובן חברה שלנו, ליאת בשה ממושב יפית הכינה לא מעט כיבוד ואפתה עוגות טעימות ומשובחות לכבוד האירוע ובנותיה, איילה ומוריה היו השושבינות הכי מתוקות שיכולנו לבקש. ברבנות מצאו עבורנו חופה גדולה יותר, דבר שאפשר את העברת הטקס לחצר שמאחורי הבניין. ארגנו עבורנו להקה ₪ 40 שהגיעו לנגן והם ביקשו בסך הכל כדי לכסות את הוצאות הנסיעה במונית. אנשים נוספים הגיעו, יותר ממה שציפינו והאירוע הפך לאירוע אמיתי. הטקס החל, הברכות נאמרו ואני מסתכל סביבי ולא מאמין שזו המציאות ושלא מדובר בחלום. לפתע שמעתי משהו ממרחק, מכיוון הרחוב, שמעתי מוסיקה עם באסים חזקים שהתקרבו לכיוון שלנו עד שכבר לא הצלחתי לשמוע את המוסיקה של הלהקה... ברגע שהחתן שבר את הכוס הברסלבים הגיעו- החבר’ה של ברסלב הגיעו לחגוג את יומה הגדול של ביתי עם

34 בשביל הבקעה