כאן יואב - מגזין המועצה האזורית יואב - גיליון 48

סרן אייל קליין בן חגית ואמיר בנופלו 22 בן

חיל רגלים )07.10.2023 נפל ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד ( מקום מנוחתו בית העלמין כפר הרי"ף

חיילים השתמשו בביטוי: “היינו מוכנים ללכת אחריו לקרב בעיניים עצומות!” לכל אחד מהם היה סיפור אישי על כמה הוא “ראה אותי מעבר לחייל בצוות”, “רק בזכותו החזקתי מעמד”, “לא נתן לנו לנוח -ועכשיו, במלחמה, אנחנו מבינים שהוא הכין אותנו הכי טוב שאפשר”. כחודשיים לפני מותו קיבל אייל משימה ממפקד הסיירת, לאמן חיילים ולהכין אותם לתחרות כושר קרבי של צה”ל, תקופה שלוותה בהרבה אימונים, ואפילו בערב שלפני השבת השחורה יצא אייל לרוץ עם חבר חצי מרתון לאורך הגבול. אייל לא היה אמור להיות בקו עזה אלא התנדב לסגור שבת ולהחליף לוחמים אחרים על מנת שיצאו הביתה. בשבת היה אייל בסיור “כוננות עם שחר” ברכב האמר 7.10.23 ב עם עוד חמישה לוחמים באנדרטת נירים ליד קיבוץ סופה. האירוע החל בעשרות פצצות מרגמה באזור והצוות תפס מחסה במיגונית. לאחר דקות שמעו קולות בערבית וראו עשרות מחבלים בטווחים של מטרים בודדים והחל קרב יריות ביניהם, כשלרשות הלוחמים היו נשקים אישיים בלבד. אייל פיקד על החיילים שהיו בשטח ועל הכוח שבא לעזרה מאוחר יותר. הקרב נמשך כשעתיים וחצי ובמהלך הקרב נפל אייל מכדור צלף ונהרג במקום. אייל ולוחמי הסיירת בלמו את מתקפת המחבלים על קיבוץ סופה והצילו חיי רבים. אייל ביישן וסקרן, חכם, מוכשר וצנוע, בעל דמיון, תעוזה, קור רוח, נחישות ואומץ, וגם מלא רוך ורגישות, עקשן ומדויק, שידע תמיד מה הוא רוצה ובדרכו עשה תמיד את מה שאהב. בעל חוש הומור מיוחד עם חיוך כובש, יפה תואר ובעל יופי פנימי, לב גדול ונשמה ענקית. אייל נקבר במושבו כפר הרי”ף, בחלקה הצבאית. הועלה לדרגת סרן

אייל נולד בכפר הרי”ף, אח צעיר לגיא ועידו, בן לחגית ואמיר קליין אייל אהב לטייל עם המשפחה ברחבי הארץ ובתקופת בית הספר היסודי (בקיבוץ גת) החל לעסוק בכמה תחביבים, שהבולטים שבהם החל 15 היו כדורסל, רכיבה על אופניים ופעלולים עם קורקינט. בגיל לרכוב על אופנוע שטח עם אביו ואחיו. בלימודים בתיכון צפית (בכפר מנחם) אהב אייל בעיקר את המקצועות הריאליים ובילה בעיקר עם חבריו הרבים אשר נהגו לבלות, לטייל ולהכין פק”ל קפה בכל נקודת חמד ומעיין וכמובן עם הכלבה האהובה הארלי. לפני הגיוס החליטו החברים לשרת שירות משמעותי ביחידות קרביות ונרשמו יחד לחוג כושר קרבי עם דור דגני. חבורה זו לא נפרדה גם כשהתבגרו ושירתו ביחידות שונות. כך כתבו בהספד: “היום אני יודעת שאייל הוא מאלו שהם הכי בהכל. כשהוא לידך אתה יודע שלעולם לא תלך לאיבוד וכשאייל לא לידך אתה כבר לא יודע איך יהיה”, וטבעו את המושג “זה כל כך אייל”. אייל התגייס לנח”ל ושובץ לסיירת הנח”ל בפלס”ר. אייל אהב את היחידה, את החברים ואת המפקדים, את אימוני הכושר, קרב מגע, אימונים באש וניווטים. במהלך המסלול יצא לקורס צלפים ובסיום המסלול לקורס מ”כים, והחל את תפקידי הפיקוד כסמל בצוות של היחידה. בתום קורס קצינים קיבל תפקיד הכשרת טירונים ליחידה הרב ממדית. לאחר כעשרה חודשים קיבל צוות לוחמים במסלול של הפלס”ר, איתם שירת עד יומו האחרון. אייל ראה בתפקיד הרבה מעבר לאימון לוחמים והכנתם למלחמה. הוא דאג ואהב את חייליו. במחברתו, שמצאה המשפחה, הוא כתב את ה”אני מאמין” שלו לגבי התפיסה הפיקודית והיחס אל החיילים. חייליו מצוות קליין מספרים כי היה מפקד ערכי ומקצועי, מודל לחיקוי והערצה, אשר מחד היה כמו חבר ומאידך מפקד שדרש מהם לא לוותר לעצמם, דרבן אותם להשתפר, וכל זאת מבלי להרים קול, אלא רק מתוקף דוגמה אישית ואופיו הכובש. אחד המשפטים בהם השתמש כדי לתת מוטיבציה בשילוב חוש ההומור שלו היה: “אל תהיה סמרטוט”.

בנופלו. 22 לאחר מותו, בן אוהבים, ומתגעגעים כל כך.

www.yoav.org.il

20

2024 פברואר