החאן - שיר ישן, רחוק - קומדיה לירית

, ובתפקידי כדרמטורגית בעבר וכיועצת אמנותית 1996 במסגרת עבודתי בתיאטרון החאן מאז בהווה, אני עוקבת מקרוב אחר ההצגות שמיקי גורביץ', המנהל האמנותי של התיאטרון, מביים עם אנסמבל שחקני החאן. הצגות אלה, המהוות ז'אנר תיאטרוני ייחודי, כבר זכו להכרה ולפרסים (, בתכנית האמנותית השנתית של החאן לצד מחזות 1999) צל חולף רבים. הן מוצגות מאז קלאסיים ומודרניים, מחזות מקור ומחזות מתורגמים, המרכיבים את הרפרטואר העשיר של התיאטרון, שאני שותפה לגיבושו. זו שיחה שקיימנו מיקי גורביץ ואני השבוע, על רקע עבודתו על ההצגה החדשה. מה היתה נקודת המוצא של ההצגה הזאת? נקודת המוצא הפעם הייתה "שיר ישן רחוק". זו הפעם הראשונה, מאז שאני כותב ומביים הצגות שלי, שהשם הכמעט-שרירותי מתחילת העבודה הפך לשם ההצגה, זה לא קרה קודם. הרי תמיד אנחנו מתחילים מנושא מסוים ומפליגים ממנו למקומות אחרים. לפני תחילת החזרות ביקשתי מכל אחד מהשחקנים להביא לחזרה הראשונה שיר מהילדות או מתקופת הנעורים, שיר שהם מכירים וזוכרים, שיר בעל משמעות חשובה עבורם. מבחינתי הגירוי לבחירה זו היתה ה"מדלן" של פרוסט, כלומר משהו שמעורר זיכרון, שמאיר פיסת חיים שממנה אפשר ללכת הלאה. מתי בחרת בשיר "אהובתי יפה שלי"? האם הגעת איתו לחזרה הראשונה? לא, לא הגעתי איתו. אחרי שמישהי עשתה פרודיה על שירי להקות, חיפשתי שיר בניסיון לעבוד איתו. המנגינה היא רוסית, המילים הן של יורם טהר לב ובמקור העברי שרה אותו להקת הגבעטרון. בהתחלה ביצענו את השיר כמו תזמורת בצורת, אחר כך זה השתנה. הגעתי לשיר הזה לגמרי במקרה. ובעצם, אולי לא כל כך במקרה כי בדרך כלל החל מהרגע שאני אומר לעצמי שאני מתחיל לעבוד על הצגה, כמעט כל מה שקורה – קשור. אתה מתכוון הכול מתחבר? כן. אני לא יודע איך אבל זה ככה. אספר לך סיפור. לא היה לי קשר טוב עם אבא שלי במשך שנים רבות. לא היה נתק, הייתי בא אליו, נפגש אתו, אבל היחסים היו מרוחקים, מאז שהבן השני שלו נולד. כשאבא שלי נפטר טילפנו אלי מקול ישראל, מתכנית בה רצו לציין את מותו*. הם שאלו " של ארבעת האחים. Green Leaves אותי איזה שיר להשמיע. ואני חשבתי חצי שנייה ואמרתי וברגע שאמרתי את שם השיר, עלו בי בבת אחת כל היחסים שלי עם אבא שלי בילדות, יחסים שהיו מאד מאד קרובים. "Green Leaves זכרתי שאבא שלי קנה פטיפון והדבר הראשון שעשינו יחד היה לקנות את בחנות בבן יהודה פינת אלנבי – במקום בו היה קולנוע מגדלור. לא היה להם ביצוע של ארבעת האחים, אז קנינו ביצוע אחר, וזה היה שיר ששמענו כל הזמן. כשנזכרתי בזה, פתאום עלה בי חום רב כלפי אבא שלי והיחס שלי אליו השתנה, באמצעות הזיכרון הזה. ובאמת זה השיר הישן רחוק שלי. השיר הזה אמנם לא נכנס להצגה אבל הוא היה המניע לכותרת ולעלילה. בתחילת המחזה פונה מרטין )ניר( לקהל ואומר: החלטנו לעשות הצגה חדשה. היינו במצב רוח קצת שפוף בגלל כל מה שקורה, וחרדים מפני מה שיבוא וכולנו הסכמנו שצריך לעצור את התכניות הקודמות ולעשות משהו שיעלה את המורל לקהל שלנו ולעצמנו. קבענו להיפגש ערב אחד אחרי הצגה, בבית הקפה הקבוע שלנו, שממש צמוד למחסן התלבושות של התיאטרון. מהו הרקע לאמירה זו? האם זו הצבעה על היחס של ההצגה למציאות של הקהל? או לסיפור האישי שלך? גם וגם. יש בהחלט התייחסות למציאות החברתית והפוליטית. אבל אני חושב שכל הסיפור של יואב בהצגה – מבלי שארצה לפרט את הסיפור הזה בתכנייה – הוא גם הסיפור שלי. הוא חוטף מכות מאוהדי ספורט ואני.... כן, זו בדיוק הייתה הכוונה שלי. כלומר זו הצבעה על כך שהמחזה צומח מתוך המציאות האישית שלך, והחברתית של כולנו? כן האישית והחברתית. איך נוצרו הסיטואציות שמרכיבות את העלילה? איזה חומר אתה מביא מהבית ומה מתפתח במהלך האלתורים? כמעט שום דבר לא מתפתח באלתורים. התהליך מאד מיסתורי, מפני שחלק גדול ממנו מתרחש בלא-מודע. חלום והחלמה פרופ נורית יערי משוחחת עם מיקי גורביץ על ההצגה שיר ישן, רחוק...

אהובתי יפה שלי מילים: יורם טהרלב לחן: בוריס מוקרואוסוב

על פני שדה, בשביל עפר נוסעת עגלה ובה אהובתי שלי יפה מכל כלה. אהובתי יפה שלי, הסבי את ראשך, אמרי נא רק שלום אחרון, אמרי לאהובך. בשדה זהב, בשביל הזה, פסענו באביב וזר פרחי מרגניות קלעת בשערי.

אהובתי יפה שלי...

* אביו של מיקי גורביץ הוא הצייר ומעצב התפאורה אנטול גורביץ

4