החאן - סיפור פשוט
המסכות קשורות לדימויים החזותיים של השיגעון וההשתגעות, אבל הן באות לידי ביטוי בצורה מאוד עדינה: הסוס עובר מאחורי הבמה פעם אחת ולא חוזר, והשחקנית עוטה את מסכת השד בחצי אור וחולפת ברקע. כך נוצרים אוברטונים – טונים עיליים של השיגעון.
מעניין לציין שכבר בעיבודים קודמים של עגנון בחאן תמיד בחרו להשתמש באלמנטים מסוגננים כמו יאיר: מסכות (למשל ב"בדמי ימיה") או בובות (למשל ב"תהילה").
אני חושב שיש משהו באופי יותם: הכתיבה של עגנון, רוויית הדימויים והרבדים, שמזמין את השפה הזו. ככלל, בסוגה הזו שנקראת תיאטרון סיפור, שאלת ייצוג המושאים שבהם הרומן עוסק מאפשרת עבודה עם דימויים חזותיים מגוונים. לדעתי, השפה המילולית היא גם יאיר: כוח המשיכה וגם מלכודת דבש אצל עגנון: אנחנו מיד נתקעים ב"הוא כותב
ניגונים חסידיים סוגה מוזיקלית השייכת למוזיקה היהודית והדתית. המונח כולל ניגונים ושירים שהושרו בתנועת החסידות, בה יוחס למוזיקה תפקיד חשוב בעבודת השם, וכן שירים בסגנון זה שהולחנו כיום. שירים וניגונים אלו מלווים את התפילות ומושרים גם בטישים, התוועדויות, חתונות, סעודות מצווה ומועדים נוספים. מקורות המוזיקה החסידית מיוחסים למקורות קדומים כמו שירת הלויים בבית המקדש והושפעו גם מהמוזיקה האירופאית.
עגנונית", ואז איכשהו זה מרחיק אותנו מעוד מרכיבים ביצירה שלו. כשעוברים לתיאטרון, השאלה היא מה עומד אל מול השפה, כדי שההצגה לא תהפוך אך ורק למפגן של עגנונית. במובן מסוים, עגנון מחייב בימאים לחשיבה מחדש על תיאטרליות, כדי להסיט את מרכז הכובד מהעברית הפיוטית שלו. אני בחרתי כאמור בעיבוד פונקציונלי ומינימליסטי. בעזרת תפאורה צנועה אך אקספרסיבית מאוד, יותם: הבמה הופכת למרחב מודולארי של דימויים וזיכרונות. כולנו הרגשנו שבאופן הזה, דימויי העומק שקיימים ברומן מובלטים מאוד.
ערך והביא לדפוס: אסף ברזניצקי
11 תיאטרון החאן
Made with FlippingBook - Share PDF online