החאן - הורים יקרים

משפחה נקלעת בין ממון לשיגעון ארז שפריר, בימוי

סיפור המחזה “הורים יקרים” יכול לקרות גם במשפחות הכי טובות. המחזה מציג לקהל איך כסף עשוי לערער דינמיקה של משפחה נורמטיבית, בעלת ערכים מוסריים, ולדרדר אותה אל סף תהום של שיגעון.

ז’אן ומישל הם זוג מורים שיצאו לא מזמן לפנסיה, גידלו וחינכו לאורך השנים את שלושת ילדיהם לנהוג על פי כל אמות המידה המוסריות. לא לדבוק בחומר אלא ברוח, לא לחרחר אלימות חס שלום, ותמיד לחפש איך ניתן לעזור לחלש ולנזקק. תפיסת חייהם ה”שמאלנית” של ז’אן ומישל לא תמיד התכתבה עם דעותיו ה”קפיטליסטיות” של הבן הבכור פייר, מנכ”ל של חברה גדולה, אולם שלום המשפחה מעולם לא התערער כתוצאה מחילוקי הדעות הללו. הבן האמצעי ז’ול, מבקר ספרות במקצועו, אמנם מתגורר מחוץ לבית, אבל שומר על קשר הדוק עם הוריו וממפגין נאמנות קנאית לעקרונות ההומניים בהם הם דוגלים. גם הבת הקטנה לואיז “לא נפלה רחוק מהעץ’”... אמנם עדיין רווקה, אך בעלת השכלה גבוהה ועתידה להפוך בקרוב לרופאה מצליחה. האחדות, התמיכה ההדדית והאהבה הבלתי מתפשרת בין בני המשפחה עומדות למבחן גורלי כאשר נסיבות לא צפויות “מצניחות” במפתיע לחיק המשפחה סכום כסף לא מבוטל: עכשיו המים השקטים והבטוחים עליהם שטה ספינת המשפחה מתחילים לגעוש ולסעור. ההורים שבמשך כל חייהם דגלו בערכים הומאניים, משוכנעים שהכסף צריך להיות מנותב לדרך אותה סללו בחייהם – אך שלושת הילדים לא משוכנעים שהם רוצים לנהוג על פי הדרך הזאת ומבקשים לחשב מסלול מחדש. במהלך העלילה מרדנותם של הילדים מאלצת אותם לבחון מחדש את מידת האותנטיות של עצמם: האם הם באמת “מפרגנים” לחלום של הוריהם באופן בוגר ועצמאי? או שבדרך משעשעת ומעוררת חמלה, נתלים בהוריהם כמו שלושה ילדים מפונקים השקועים בתוך עצמם עד צוואר? המאבק הסמוי והגלוי שמפלג בין הילדים להוריהם ובינם לבין עצמם מציב בפני הצופה כמה שאלות: מה חשוב יותר? לשקוע בתענוג לתוך חיים של שפע ונוחות? או להתעלות על האינסטינקט הגשמי ולהיאבק ללא פשרות על מימוש האידיאליים שהצבתי לעצמי בחיים? האם ניתן למזג בין השניים?! או שכניעה והתמסרות לחשקים מחד גיסא משמעותה בגידה בעקרונותיי המוסריים מאידך גיסא?!

זאת ועוד: האם אני תופס את עצמי כאדם רוחני או כאדם חומרני? ומה בכלל אנחנו רוצים להוריש לילדינו – ערכים טהורים ותחושת שליחות אוניברסלית או כסף ונכסים?

הטלטלה שהמשפחה המגובשת והאוהבת הזאת עוברת בתוך יומיים, עשויה לפקוד כל בית נורמטיבי: ממצב של דאגה עמוקה וכנה ונאמנות מוחלטת של הילדים – המשפחה מגיעה לקרע עמוק בין ההורים לילדיהם ובין הילדים לעצמם, והמשבר מאיים לנתץ את המשפחה לרסיסים. כולנו היינו, או עודנו, ילדים להורים, וכל ילד הוא עולם ומלואו. במחזה הזה, שלושת הילדים עומדים במוקד העלילה, וחווים תהליך של התבגרות ועצמאות. הם לומדים להתנתק מהוריהם ומצליחים לצאת אל העולם מחוזקים יותר.

5

תיאטרון החאן