החאן - מיתה טובה

את החיים אנחנו משפרים, מה עם המוות? דן אריאלי

מחקרים מאששים את מה שכולנו יודעים ומבינים באופן אינטואיטיבי. סופה של החוויה ישפיע משמעותית בסרטים הוליוודיים happy ending על האופן שבו נזכור ונעריך את כולה. זה ההיגיון מאחורי ההקפדה על או על קינוח בתום הארוחה. עיקרון זה — המשמעות העצומה הנודעת לסוף חיובי — משתקף בכל תחומי חיינו, פרט לאחד. המוות. הודות לרפואה המודרנית ולטכנולוגיה, סוף החיים, כמעט באופן גורף, אינו מהווה את שיאם. להפך. זוהי נקודת שפל. אנחנו מתים במיטת בית חולים — דואבים, מבולבלים וחסרי ישע. חווים פחד והשפלה. עוברים הליכים רפואיים מכאיבים ומטלטלים כדי להרוויח עוד כמה ימים. עוד כמה שעות. כך או כך, יכולתנו להשפיע על האופן שבו נסיים את חיינו אפסית. כאמור, חוויית הקץ מעצבת את האופן שבו נתפוש, נזכור ונעריך את חיינו כמכלול. מכאן נגזרת חשיבותם הגדולה של ימינו האחרונים עבורנו ועבור אהובינו. החודש האחרון. אולי אפילו השבוע האחרון. הגענו למצב הזה באופן לא מתוכנן. איש לא היה בונה, במחשבה תחילה, מערכת כמו המערכת הקיימת. מקצועות הבריאות השונים ממוקדים במשך החיים ובתוחלת החיים ולא באיכותם. אנחנו ממעטים לחשוב על המוות, מעדיפים להדחיק ולהתכחש לידיעה. נקודת הסיום של חיינו נקבעה על ציר ההתקדמות של הרפואה והטכנולוגיה, בלי שתוקדש לה מחשבה או תשומת לב, בלי שתיבנה ותתעצב אלטרנטיבה. אני רוצה לקוות שבמאה השנים הבאות נבין את הנזק הזה ואת משמעותו והשלכותיו. נזק אדיר לנו, למשפחתנו, לאיכות החיים שלנו. נזק כלכלי למערכת הציבורית שהעלויות הגבוהות של השבועות האחרונים הללו מושתות עליה. קיימות, כבר עכשיו, דרכים רבות שבהן אפשר לתכנן מחדש את סוף החיים. הוספיס — טיפול תומך בסימפטומים שמעניק שלווה נפשית. פחות החייאות. שימוש בסמים ובתרופות נגד כאבים, לחץ וחרדה. החלטה על הנקודה בזמן שבה איכות החיים הירודה שלנו, כאשר אנחנו נאבקים במוות, אינה מצדיקה את המאמץ ומוטב להקדיש את הזמן הזה ליקירינו. נוכל גם לחשוב כיצד היינו רוצים לבלות את ימינו האחרונים — בחשיבה על ההישגים שלנו, על הדברים שגורמים לנו גאווה ושמחה – במקום להתרכז בפחד ובספירת השעות והימים שנותרו בשעון החול ההולך ואוזל של חיינו. אנחנו יכולים לבנות ולעצב את הדרך שבה אנחנו נפרדים מהעולם — בתנאים שלנו, בכבוד, בשליטה, תוך מזעור הסבל הנפשי והפיזי. מדובר באתגר רב פנים ומורכב — חברתית, פיזית, מוסרית — אך מחובתנו לתת עליו את הדעת ולא להסיט את מבטנו. במאה השנים הבאות יימצאו, בוודאי, דרכים רבות לשפר את חיינו. עלינו למצוא גם את הדרך שבה ראוי למות.

2019 בספטמבר 26 , , פורסם לראשונה באתר הארץ את החיים אנחנו משפרים, מה עם המוות? פרופ' דן אריאלי,

7

תיאטרון החאן