החאן - מיתה טובה
ִזִקנה וחוכמה כרמל שלו
זכינו להגיע לזִקנה. זה הזמן להשלים עם עצמנו, לשמוט את כבלי האגו הנרקיסיסטי, לחבור אל הטבע המופלא של עולם משתנה לנגד עינינו, להוקיר את ייחודנו כבני אנוש ולהיות נאמנים למיטב שבנו. רווחה, אומר אריך פרום, משמעותה לשמוט את המרדף אחר האדרת העצמי, ובו בזמן לחוות את עצמי בתור הישות המיוחדת שהנני, כדי לחבור אל העולם ולהיענות לקריאותיו.
]...[
כרמית מסילתי, אריה צ'רנר
הזדקנות היא תהליך איטי של פרידה מן העולם. אנחנו נפרדים מיכולות גופניות ושכליות, מאטים את הקצב, פורשים מן המרוץ אחר הצלחות והישגים, ונסוגים מקדמת הבמה של החיים אל מאחורי הקלעים. פרידה דווקא מחדדת חוויה, מדגישה את גווניה ואת טעמיה. תחשבו, למשל, על לילה אחרון בחופשה מהנה. כשאני שוהה במקום שאני עומדת לעזוב, אני מציינת לעצמי שזה הערב האחרון במקום ואני רוצה להיפרד ממנו. אני מעניקה תשומת לב בהוקרה לפינת רחוב, לערוגת פרחים, או למוכרת בחנות הלחמים. אני עושה טיול פרידה ונפתחת שוב לדקויות של העושר שחוויתי באותו מקום. למעשה אנחנו כל הזמן נפרדים מהרגע שחלף זה עכשיו, ובכל פרידה יש מוות. זה תהליך נמשך, אנו ממשיכים להיפרד היום כמו שנפרדנו בעבר, ויש בפרידה שחרור שמאפשר להיפתח להבא. אנחנו משווים את עצמנו לצעירים. אני מהירה פחות ממה שהייתי בעבר בהליכה בריצה, בדיבור, אפילו בחשיבה. הקצב של העולם הדיגיטלי לפעמים ממני הלאה. אינני עוקבת אחר זמרים ולהיטים. מזמן לא שמעתי מצעד פזמונים, ייתכן שתופעה זאת עברה מן העולם כמו תסכיתי הרדיו שהייתי מאזינה להם כנערה דרך טרנזיסטור במיטה בלילה. האם אנחנו מרגישים שנשארנו מאחור, וזו טרגדיה? או שאנחנו רואים מה שקורה – כאילו אנו צופים בקרוסלה צבעונית שמתחוללת במחול מרהיב אל מול עינינו, בהודיה שזכינו לחיות כל כך הרבה שנים ולראות עולם מרתק מעבר למה שיכולנו לדמיין – כשידינו עוד נטויה ומי יודע לאן נגיע?
מיתה טובה
8
Made with FlippingBook Digital Publishing Software