החאן - משרתם של שני אדונים

– 1975 " "משרתם של שני אדונים ההפקה המיתולוגית של תיאטרון החאן הדס קרמר-שרמן

. בית ברנרדה אלבה מגיע לחאן מייקל אלפרדס, במאי ממוצא יהודי-אנגלי, כדי לביים את 1971 בשנת ההפקה עוררה הדים רבים, בדומה להפקותיו הקודמות בתיאטרון העירוני חיפה, אשר זכו להערכה רבה, בשל שיטת עבודתו עם השחקנים, שהייתה שונה מן המקובל ב מזנו בארץ. [...] ההחלטה למנות את אלפרדס למנהל האמנותי של התיאטרון לא איחרה לבוא. הוא משתקע בירושלים מקבץ אלפרדס חבורה של שבעה שחקנים, אשר 1972 ומתחיל בהקמתה של קבוצת תיאטרון חדשה. בשנת עתידים להוות את גרעינה של "להקת החאן הירושלמי": ששון גבאי, ספי ריבלין, שבתאי קונורטי, רחל שור, נעמי בכר, צביקה הלפרין ואהרון אלמוג. [...] ] מתרחב האנסמבל, ומצטרפים אליו שחקנים נוספים, אשר יעצבו את פני התיאטרון 1973-1974[ בשנים אלו בשנים שתבואנה: דוד זאבי, אבי פניני, אורי אברהמי, רחל הפלר, שפרה מילשטיין, שלמה תרשיש, נטע פלוצקי ומשה אוסם. כמו כן, הוא ממנה את אלכס קלצ'קין ל"במאי בית", את נחמי דרימר לדרמטורג, ואת אילן רונן ל"מחזאי בית" של הלהקה. במקביל הוא דואג להמשך העבודה עם מורים לפיתוח קול, מלחינים וכוריאוגרפים. [...] במהלך מלחמת יום-הכיפורים מביים אלפרדס מערכונים לצ'כוב, נואל קוארד וברנארד שאו, כאשר הוא נאלץ להיעזר במספר מצומצם של שחקנים, אותם בודדים שנותרו בעורף ולא גויסו למילואים. הוא ממתין , ההצגה שהפכה משרתם של שני אדונים בקוצר רוח לשובם של שחקניו שבחזית, בכדי להתחיל בחזרות ל את "להקת החאן הירושלמי" לשם דבר.

מנדרגולה בבחירתו לשוב אל חומרי הקומדיה דל'ארטה העניק אלפרדס לאוהדיו את החגיגה, לה ציפו מימי , שביים כאמור בחיפה. והחמורים

מתוך ראיון שערכתי עם אורי אברהמי: מה הפך את "משרתם של שני אדונים" להצגת הדגל של התיאטרון דאז?

"אלפרדס עבד איתנו על פעולות. מרגע שפעולות אלו היו לנו ברורות, הן שימשו בסיס אורי אברהמי: עליו אלתרנו באופן שונה בכל הצגה, מבלי להיות תלויים בטקסט. האלתורים יכלו להביא לשינויים רבים במיזנסצנה, אך מאחר שהטמענו זה את פעולות זה, יכולנו לשחק בחופשיות מבלי ללכת לאיבוד. האלתורים הם שהחזיקו את ההצגה כל כך חיה ורעננה ואפשרו לנו לשחק במשך שלוש עונות מבלי "להתייבש". זאני ב' היה התפקיד הראשון שלי בחאן. אני ושלמה תרשיש (זאני א') היינו "מח ממים" את הקהל לפני המופע ובמהלכו. קיבלנו את פני הקהל ברחוב, לפני הכניסה לתיאטרון, ושעשענו אותו. במהלך ההצגה היינו עושים קטעי קישור בין התמונות ושומרים על אינטראקציה חיה בינינו לבין הקהל. לשיטתו של אלפרדס, הגוף צריך לתת ביטוי נוכח לטקסט המילולי, עליו להיות אקספרסיבי ולשמור על רמת חיות גבוהה לאורך כל המופע".

14 משרתם של שני אדונים