החאן - משרתם של שני אדונים

מסכת הקיטש של חיינו אריאל נ. וולף, עיבוד ובימוי

המחזאי קרלו גולדוני כתב את הקומדיה הגדולה שלו בתקופת מלחמה: "מראה חיילים נושאי נשק לא היה זר לתיאטרון בוונציה". אם אני מנסה למתוח קו אנושי, חוצה מזן ומקום, בינינו לבין גולדוני, אני יכול להאמין שאולי דווקא מתוך חיים בצל מלחמה וקושי כלכלי התעורר שוב הצורך בכלי של הקומדיה דל'ארטה – צורך לגשר על הפער העמוק בין חווית החיים האותנטית והאנושית של האדם לבין המציאות הלא פשוטה והבלתי אנושית שסובבת אותו. ביכולתה של הקומדיה דל'ארטה להצביע על האבסורדיות שבחיינו, לחשוף שקרים ולהשיל מסכות של חברה, וזאת באמצעות הומור ועין ביקורתית, ומתוך חיבור בלתי אמצעי בין הצופה לשחקן המבצע. היא זמקקת יחסים בין בני אדם ומקרבת לחוויית חיים, דבר שאנחנו כה זקוקים לו בעת מלחמה. גולדוני קיווה שהביקורת החברתית-פוליטית שלו ושניצחונה של האהבה הטהורה שבאדם יחצו את מסך התיאטרון בסיום ההצגה וייטמעו בחיי האזרח האיטלקי, אזרח המנהל מאבק הישרדותי באדונים רודפי בצע וכוח המנהלים את המציאות מעל לראשו. אך בעוד האדם על מורכבויותיו, חולשותיו ורצונותיו כנראה לא השתנה במשך שלוש מאות שנה, והקומדיה האנושית על הישרדות האדם מול מבנה החברה ממשיכה גם היום להצביע על הטרגדיה הגדולה של חיינו החברתיים, האתגר המעניין מבחינתי היה להתבונן בסדר החברתי של ימינו, בו מתקיימים החוקים אותם המחזה מבקש לערער: מול איזה עולם אנחנו ניצבים היום כשאנחנו מבקשים להתנגש חזיתית במוסכמות חברתיות כפי שביקש גולדוני? תחת אילו הקשרים חברתיים-פוליטיים אנחנו מצויים? כאשר נבוא לתיאטרון של גולדוני ונתבונן בעצמנו, מהן המסכות שנזהה היום על פנינו? וכמובן – מי הם האדונים ומי המשרתים בעולם בו אנחנו חיים? תהיה זאת הית ממות לקבוע שזאת אך ורק הצגה על "משחקי אשר כבר פסו מן העולם של ימינו, גם אם היינו רוצים מאוד להאמין שכך הדבר, 18- מעמדות" מהמאה ה שהרי זה פוטר אותנו מכל מיני תחושות לא נעימות לגבי החברה בה אנו חיים. בעולם בו נמחק מעמד הביניים, הפערים הכלכליים מקצינים, ההמון כולו עני או עני יותר (דבר שלא מונע צריכה של אייפון או חיקוי של גוצ'י), עולם שמוצאו של אדם ושמגדרו משפיעים ישירות על חשבון הבנק שלו וקובעים את מעמדו בחברה, עולם שבו השקר מטשטש ומרדים כל אמת – מופיעה בעליזות מסכת תרבות השפע והצריכה, ומאחדת את כולנו לכדי עיסה אחת אסתטית הקובעת שכולנו אדונים. אבל אל תטעו ואל תסתנוורו ממראה של מסכה נוצצת: אם היא נוצצת בעיניכם – כנראה אתם המשרתים. "משרתם של שני אדונים" ממזין אתכם אל התפר בין האדם למסכה. בין האמת לשקר. מציאות בה שולטת המסכה של התרבות הפופולרית. מציאות של צריכה חסרת פרופורציה, עמוסה, גדושה, רווית גירויים ודימויים, משבשת ומערפלת בין מקור לחיקוי, בין קלאסי למודרני, מעתיקה, משכפלת, מציפה רגשנות קלישאתית ומתיקות מלאכותית. גם אם היא נתפסת כמציאות מוג מזת, כנראה זה לעולם לא יתקרב לחוויה של מסכת הקיטש במציאות שמחוץ לתיאטרון. אם נשתחרר ונביט מעבר לכיסוי הפלסטיק הגס, אולי יתגלה לנו הטוהר האנושי אותו מחפש גולדוני כבר שלוש מאות שנה.

5

תיאטרון החאן