החאן -מחכים לגודו
אלא שהמשחק נעשה רציני יותר ויותר: למעשה, אי אפשר כלל “להרוג את הזמן”, והשניים יודעים זאת. [...] הזמן מוסיף לנוע בלי-הרף במגמתו האחת ואי-אפשר להחזירו או לעצרו. גוגו ודידי – או שמא נאמר, בקט – נוקטים באמצעי האחד שברשותם כדי ל”הילחם” בתנועת-הזמן הליניארית, דהיינו: הם בוחרים בתנועה המעגלית, המחזורית. ואין לנו ביטוי ברור ומובהק יותר לכך מאשר פזמונו של ולאדימיר על הכלב שבא מ ִִט ְְב ָָּח ָָה וכולי, וחוזר חלילה, עד-אין-קץ.
]...[
איתי שור, ניר רון
ב”מחכים לגודו” יוצר האלמנט המחזורי, על כל סממניו וכלליו, את המתיחות הקוטבית שבמחזה, כיוון שאותו משחק קומי, נלעג וחסר-תוחלת, ל”מילוי חלליו הריקים של הזמן” מתבצע לאורך כל המחזה על הרקע הברור של תודעת זרימתו של הזמן בכיוון האחד, הליניארי, ושל השינויים הבלתי נמנעים שזו מחוללת בחייהם של בני האדם.
,1968 , , תיאטרון הבימה, תרגום: משה שמיר, בימוי: יוסי יזרעאלי תכניית ההצגה "מחכים לגודו" מתי מגד, מתוך: באדיבות ארכיון "הבימה".
13 תיאטרון החאן
Made with FlippingBook Annual report maker