החאן - יעקובי ולידנטל

ידידו של לידנטל, איתמר יעקובי, חש כמוהו מדוכא וכבול בחייו העלובים. כדי להתעלות מעליהם, אחת ולתמיד הוא מחליט לנתק את קשריו עם לידנטל. בכך הוא נוקט כביכול עמדה הירואית של גיבור טרגי [...] יעקובי אינו עומד אף במרי טריוויאלי זה, והוא חוזר בו די במהרה. מה גם שמעולם לא היתה ידידות של ממש בינו לבין לידנטל, וממילא אין כמעט מה להרוס. שלא לדבר על המרכיב ההירואי השלישי של כל טרגדיה ראויה לשמה – הרצח. מבצעת אותו רות שחש בכרים שלה, לאחר החתונה. כרים אלה אינם מעניקים לה את הנוחיות הרצויה, ולפיכך היא דוקרת אותם במסרגה. [...] אלא שרות שחש המתחזה לפסנתרנית ומכנה את עצמה ביג תוחס, רחוקה ממדיאה כשם שהמשולש הרומנטי שהיא יוצרת עם שתי הנמושות השכונתיות, יעקובי ולידנטל, רחוק מן האהבה הרומנטית. ומכאן אל המישור הקומי. "יעקובי ולידנטל" הוא פארודיה על הפארסה המסורתית של המשולש הרומנטי: הבעל, האישה והמאהב. המשולש מתהפך: המאהב – נדחה בלעג, ואילו הבעל מקורב. יתר על כן, המחזר הדחוי נהנה לגחך את עצמו עד עפר, שעה שהוא מציע את עצמו כשי כלולות לזוג המעורר את קנאתו. [...] הוא יהפוך לחפץ, לאביזר בר-שימוש.

]...[

טקס החתונה אינו סיומו של המחזה כבכל קומדיה, הוא רק נקודת המהפך במהלך העלילה; תפנית שממנה והלאה יחזור המצב וידרדר לקדמותו. שום דבר לא ישתפר. להיפך. השכונה העלובה תהיה עלובה יותר, ודייריה יהיו שקועים עמוק עוד יותר בשיממונם ובסיאובם הנפשי.

.80 – 62 ' , עמ 1998 , , הוצאת אור-עם צחוק וצמרמורת מתוך: ד"ר חיים נגיד,

גל זק, ניצן לברטובסקי, אנה בנימין, שחר נץ

15 תיאטרון החאן