החאן - יעקובי ולידנטל

קומדיית הייסורים של חנוך לוין חיים נגיד

מה היא קומדיית ייסורים? מונח זה מסמן ז'אנר הטווה שני חוטי עלילה, טרגי וקומי, לחוט עלילתי חדש, שאינו לא זה ולא זה, אלא שילוב דיאלקטי של שניהם.

קומדיית הייסורים היא מחזה שפעולתו מונעת בידי דמות המהווה שילוב של גיבור טרגי ולץ קומי: מין לץ עגום או מורד חסר הירואיות, המודע להיעדר התוחלת שבמחאתו ולגיחוכה העלוב.

]...[

הקומדיה היא נקודת ההתחלה של כתיבתו הדרמטית של חנוך לוין. אל הרצינות וכובד הראש של הטרגי הוא שואף מאז חרג מן הז'אנר הסאטירי. אך למעשה, לוין לא הסתפק אפילו בביכורי יצירתו, בצחוק הקומי או בצער הטרגי. אין אצלו לעולם קומדיה טהורה, ובוודאי שלא טרגדיה במשמעות המסורתית: לא בשירו הראשון, לא במערכונים הסאטיריים ולא בפזמונים. הצירוף הייחודי של חתונה והלוויה, של מין עם שאינו מינו, הולם התחלות אלו, כשם שהוא אופייני לכלל כתיבתו. תבנית הכלאיים של הטרגי והקומי יצרה את הגרוטסקה, וזו השרתה על יצירתו את אווירת הניכור, שהיא חווית היסוד ונקודת המוצא של כתיבתו.

]...[

"יעקובי ולידנטל", המחזה השלישי של לוין, נפתח בפארודיה אירונית על האקטים ההרואיים של הגיבורים הטרגיים, ונמשך כפארודיה על פארסה משפחתית. הדמויות העלובות מתאמצות להיראות הרואיות, טרגיות או רומנטיות, הן מדברות על הידידות, על זכותן לחיים, נוקטות מחוות של חיזור חצרני, שעה שכל הוויתן אומרת אפסות ושיממון. מבחינת השפה הבימתית שלו, "יעקובי ולידנטל" נבדל מאוד מקודמיו. כפי שהראה גרשון שקד, המחזה ערוך במתכונת קברטית, והוא שילוב של פזמונים וקטעי מעבר המכוונים אל הקהל יותר מאשר אל הדמויות שעל הבמה. [...] אלא שיותר משהוא קברט, "יעקובי ולידנטל" הוא פארודיה על קברט. השחקנים אינם ]aside[ שרים לקהל ומדברים אליו במונולוגים או בדיבורי אגב, אלא ל"עצמם". כל המחזה אינו אלא היצד אחד גדול, שבמהלכו מתרחשת חשיפה המגלה את יצריהן הכמוסים ואת עולמם האנוכי והילדותי של הדמויות.

]...[

כפארודיה על הטרגדיה, המחזה מכיל שלושה אקטים טרגיים חיצוניים: מרד, התאבדות ורצח.

מקור "הטרגדיה" של לידנטל הוא הרגשת השיממון. הרגשה זו מחוללת בו שרשרת של הפעלות, המתוארות : השיממון מוליד את הצער על השיממון, וזה מוליד את הכאב על הצער, המולידים את 12 בפיו בתמונה ההשפלה העצמית, הגורמת לבושה ויוצרת שנאה עצמית, ומוליכה בסוף לניסיון התאבדות, המתכווץ לממדי חתך זעיר באצבע. ההתאבדות – פארודיה על ההתאבדות ההירואית – מתורגמת עד מהרה למחווה רומנטית, שבאמצעותה מבקש המחזר לידנטל להביע את עוצם אהבתו לגבירת לבבו, רות שחש, בסצינת חלון רומנטית.

14 יעקובי ולידנטל