החאן -חתונה בשעת מגיפה מאת י'ל.פרץ

י״ל פרץ

מחשובי הסופרים ביידיש ובעברית, משורר ומחזאי דורי פרנס

שלא הכיר כלל, נבראו עשרים ושתיים ״תמונות מסע״ – משהו שבין רשימות עיתונאיות לסיפורים קצרים. ונולד סופר.

הוא עבר לוורשה. לפרנסתו מצא משרה בקהילה היהודית: האחראי על הקצאת חלקות קבורה בבית-הקברות. בשעות שנותרו הקים בשתי ידיו את היסודות לתרבות יהודית מודרנית. מיליוני יהודים נבערים חייבים לרכוש השכלה, להתערות בעולם המודרני, להכיר את חידושי המדע, להשתלב בעולם הנאור. אסור לנוח. הוא נשא הרצאות, הוציא עיתונים וכתבי-עת (שאת כל מדוריהם כתב בעצמו), חיבר עלונים בכל נושא – היגיינה, פסיכולוגיה, פוליטיקה – פעל להקמת תיאטרון יהודי, ייסד מקהלה, לחם למען שוויון הנשים, זכויות הפועלים, ישב בכלא באשמת סוציאליזם, ונתן תמיכה, עידוד וחסות לעשרות סופרים צעירים שעלו אליו לרגל. בתוך כך – וזה העיקר – כתב סיפורים. רובם קצרים, או קצרים מאד. כל אחד מהם – תמונה מושלמת, וכולם יחד עולם שלם. סיפוריו הם מלאכת מחשבת של סגנון ותוכן. הוא אמנם כתב ביידיש, אך יחסו אל השפה היה מסויג. הוא האמין באמת ובתמים שמיליוני היהודים, שיש להם היסטוריה בת אלף שנים על אדמת פולין, חייבים להיות חלק מן התרבות הפולנית – מבלי לאבד את ייחודם או לוותר על תרבותם. הרוב היהודי מדבר יידיש, לא עברית, טען פרץ, ועל מנת להשכיל, לחנך ולהגיע אל העם יש לפנות אליו בשפה שהוא מבין. הפולנית, לדברי פרץ, היא האב והעברית היא האם, ואילו היידיש היא האומנת: היא תגדל ותטפח את הילד עד שיגדל ויסתדר בלעדיה. או אז היא תסיים את תפקידה, או שתקבל, כדרך אומנות זקנות ואהובות, מקום של כבוד ליד השולחן.

י״ל פרץ

בחייו היתה אישיותו הממגנטת של יצחק לייבוש פרץ משמעותית ), המשיך 1915 - אולי לא פחות מכתביו. שנים ארוכות לאחר מותו (ב קולו להדהד, להשפיע ולתת השראה לאין-ספור יהודים בפולין ובאירופה כולה. הוא נע בין תקווה ליאוש, בחייו כמו בכתביו. הוא היה איש רעים להתרועע, ביתו מלא תמיד חברה, בשיחה היה קולו הדומיננטי ביותר, ודבריו נשתו בצמא. מצד שני היה נתון להתקפות דכדוך ומרה שחורה. אישיותו כולה בנויה מסתירות-לכאורה כאלה. הסאטירות החריפות שלו על הממסד הדתי החשוך מתקיימות לצד סיפוריו החסידיים החמים, וביקורתו על הדת והחיים הנחשלים שהיא משמרת, חיה לצד התענגותו על ניגונים חסידיים ובקיאותו בתנ״ך. וגדל בעיר זאמוש, בסביבה מעורבת, בין נוצרים 1852 - הוא נולד ב ויהודים, ולאחר שלמד ב״חדר״ (ונחשב עילוי), היה לעורך-דין הלשינו עליו לשלטונות כי הוא סוציאליסט, 38 מצליח. כשהיה בן ורישיונו כעורך-דין נשלל. שנה שלמה ניסה לפעול כדי להעביר את רוע הגזירה (עד היום לא ברור אם המלשינים היו יהודים אדוקים או גורמים אנטישמיים) – אך לשווא. משבר עמוק. עליו להתחיל בחיים חדשים. דרך ידידים מצא עבודה במשלחת סטטיסטית שמטרתה היתה לאסוף מידע על חיי היהודים בעיירות העניות והנידחות של פולין. מסיוריו אלה, שבהם התוודע לחיי עוני ובערוּת

חתונה בשעת מגיפה 04