החאן -חתונה בשעת מגיפה מאת י'ל.פרץ

בשעת מגפות

תקציר בלילה עם רדת החשיכה, מתעורר בית המצורעים הישן לחיים. האחיות, הרופא-המנהל והחולים מזמינים את הציבור למסע מסתורי ברחבי בית המחסה, חדרי החיטוי, עליית הגג והגינה האפלה. כדי להתגבר על הבדידות והפחד, מעלים המצורעים בפני מאת י״ל פרץ. ״בשעת מגפה״ האורחים הצגה על פי הסיפור החוצה. שוקלים אפילו, כסגולה, לחתן יתום עם יתומה! כל העיירה רועדת מפחד. רק שניים מחכים למגפה כמו לגאולה: יוסל, בחור הישיבה העני והצולע, היתום היחידי בעיירה, שמקווה סוף סוף לזכות להתחתן; ודוקטור סביצקי, הרופא הנוצרי הצעיר, שעד עכשיו כולם זלזלו בעצותיו המדעיות, ושעומד כעת לגבות מכולם מחיר מופקע ולגרום סוף סוף ל״יהודים האלה״ למלא לו קצת את הכיסים. הברית המשונה הנרקמת בין הגוי האנטישמי והתלמיד היהודי הדלפון סוחפת לתוכה גם את בת הקברן, את המשרתת העסיסית ואת המשוגעת המקומית, ומובילה את העיירה לטירוף כללי, עד הסוף הטוב, או הרע, תלוי מאיפה מסתכלים... Sleep אירוע לילי בסגנון הצגת התיאטרון הניו-יורקית המצליחה , בו חוצה הקהל, מחולק לארבע קבוצות, את החומה No More המקיפה את המבנה הסגור אל עולם זר ולא מוכר, והולך בעקבות המצורעים אל תוך סצנות, המתרחשות בחללים שונים ומשונים ברחבי המבנה. כל זאת תוך שמירת מרחק וחיטוי כיאה למחלת הצרעת. האירוע מתרחש תחת כיפת השמיים ומלווה במוזיקה חיה בביצוע ארבעה נגנים. בסיפור, עיירה יהודית נידחת מתמלאת פחד מפני המגפה המתקרבת, וכל האמונות והסגולות כנגד עין הרע נשלפות

איה קפלן, המחזאית והבמאית

הרעיון להצגה נולד מתוך רצון להגיב אומנותית למגפה הפתאומית ששיתקה את חיינו, בודדה אותנו זה מזה והדמימה את עולם התרבות ובפרט את התיאטרון. חיפשנו דרך ליצור תיאטרון שיוכל להיאבק על קיומו גם בתוך מציאות של איסורי התקהלות ולהגיב אומנותית, באופן קומי-טראגי על הפורענות הבלתי צפויה ששיבשה ושיתקה את חיינו. כך מצאנו את עצמנו חוזרים אל אחת המחלות העתיקות והמפחידות ביותר בהיסטוריה, ונודדים בתוך החללים ההיסטוריים של בית הנסן – בית הבידוד המיתולוגי של ירושלים, בו נאספו חולי צרעת מכל שדרות החברה והדתות השונות כדי לחיות את כל חייהם מאחורי חומה, נידונים לבדידות תמידית בשל הפחד הקמאי שמעוררת מחלתם בקרב האוכלוסייה. בתוך מציאות של נידוי וחרדה מוצאים המצורעים תחושת תכלית ונחמה דרך יצירת הצגת חובבים מוזיקלית על פי מאת י״ל פרץ. המצורעים של שנת ״בשעת מגפה״ הסיפור חוזרים אחורה בזמן ומתחברים אל תושבי עיירה יהודית 1950 במאה התשע -עשרה, הממתינים באימה למגפת הכולרה המתקרבת אליהם. את ההצגה רקמנו, שותפי דורי פרנס האמון על הדרמטורגיה והמוזיקה המקורית ואני, תוך שיחות ואימפרוביזציות עם השחקנים ותוך מחקר על בית הנסן ומחלת הצרעת, בעזרתה של רות וכסלר, ששימשה כאחות הראשית של המקום משנות השמונים של המאה הקודמת ועד סגירת .2000 בית המחסה בשנת ההצגה שנהרתה בשעת מגפה, נולדה בשעת מלחמה. החזרות האחרונות התקיימו בשעה של סבב מדמם של מלחמה, מהומות, אלימות וכאב. ההצגה הראשונה שתוכננה לחמישה-עשר במאי נדחתה חמש פעמים עד שיצאה סוף סוף אל העולם ופגשה קהל. עוברים טלטלה דרמטית הרבה 1950 בהצגה, המצורעים של שנת יותר: ההנהלה של בית המחסה עוברת מידי הכנסייה שיסדה וניהלה אותו, לידי משרד הבריאות של מדינת ישראל החדשה. האחיות-נזירות, יחד עם מעט החולים הערבים שנותרו בו, עומדים לעזוב אל בית המצורעים שבצד הירדני. החולים חווים פרידות קשות, עזיבות כפויות של החולים הערבים וזעזוע עז של הבית היחיד שיש להם, אחרי שגם משפחותיהם דחו אותם באימה. כנראה שתמיד היינו, כפי שאומר הרופא בהצגה, ״אבודים בין הפוליטיקאים למיקרובים״.

חתונה בשעת מגיפה 03