החאן - חקירה חוזרת בעניין מותו המוזר של אנרכיסט מפוקפק

, דחקו בנו צופי ההצגות שלנו, שהיו בעיקר פועלים, סטודנטים ואינטלקטואלים מתקדמים, 1970 אביב ב לכתוב מחזה באורך מלא על ההפצצות במילאנו ועל רצח פּינֶלי, ולדון בסיבותיהם, תוצאותיהם, השלכותיהם ומסקנותיהם הפוליטיות. הסיבה לבקשה זו היה חוסר המידע המפחיד על האירוע כולו. לאחר ההלם הראשוני, שמרה העיתונות על שתיקה, ועיתוני השמאל הרשמיים סירבו לנקוט עמדה והסתפקו בהערות סתמיות, כמו: "זאת אפיזודה מדאיגה" או "הנסיבות הסובבות את מותו של פינלי לוטים בערפל ובאי וודאות". הם החליטו לחכות עד ש"יבקע האור", לחכות, להימנע ממחאה לוחמת. אבל לא, זה בדיוק הזמן לצאת במחאה בכל האמצעים העומדים לרשותנו. כך שבני אדם שתמיד חושבים על דברים אחרים, בני אדם שאינם מרבים בקריאה ומתעניינים בענייניהם בלבד, נספר להם – איך המדינה מסוגלת לארגן רצח ובו בזמן גם לארגן את האבל עליו. לעורר את זעם הציבור, להעניק מדליות לאלמנות וליתומים, לארגן הלוויה ממלכתית בנוכחות משטרה בכוננות מלאה. בתחילת הקיץ פורסם הספר "הרצח ע"י המדינה באיטליה" - מסמך דוקומנטרי מעולה, ובו חומר רב ואומץ ונחישות של מחבריו. באותו זמן חשבנו גם אנו, שיש לפעול מהר, לכתוב את המחזה ולהציגו. ההתחלה הייתה בפרויקט מחקר. קבוצה של עורכי דין ועיתונאים העמידה לרשותנו העתקים של מאמרים שהוכנו בשביל עיתונים שמאלנים ויכולנו למזלנו, הגיעו לידינו דוקומנטים שונים מהליכי המשפט ודמוקרטיים – אבל, כאמור, לא פורסמו. לקרוא את פקודת בית המשפט שקשורים למקרה פינלי, שנגנזה במגירות. הצלחנו לגלות דברים שהרשויות רצו בדרך הטבע זאת הייתה בעצם פארסה, כי כל הליכי בית המשפט היו לגנוז. כתבנו את הגירסה הראשונה. גרוטסקיים וההודעות הרשמיות היו מלאות סתירות. ברצוני להבהיר, שהדיאלוגים במחזה נשענים על שחזור הדוקומנטים האותנטיים ממשפט פינלי – לא היה צורך להמציא מצב דמיוני כלשהו. המחזה המשיך להשתנות מדי יום והפך לחלק מויכוח ציבורי נרחב שהתנהל סביב מאורעות טבח מילאנו. למרות זאת החלטנו, כי לא רק שהמאמץ הכרחי, נודע לנו שאנו עלולים לעמוד בפני תביעה משפטית. אלא שזה תפקידנו – כלוחמים פוליטיים. הדבר החשוב היה לפעול מהר. ההצגה הראשונה שלנו הועלתה בוויה קולטה (מחסן שהותאם להצגות תיאטרון). זו הייתה הצלחה מיוחדת במינה, ובכל ערב אזלו הכרטיסים עוד לפני תחילת ההצגה. לקראת סוף ההצגה, מילאו הצופים את ירכתי הבמה ואת כל המעברים. פופולאריות המחזה נמשכה למרות כל הפרובוקציות, הפרעות של קבוצות קיצוניות ושיחות טלפון אנונימיות שהזהירו אותנו מפצצה שטמונה בתיאטרון. למרות כל אלה, עודדו אותנו חברים ובהם עורכי דין, להמשיך במאבק וההופעות נמשכו באולמות מלאים. קשיינו התחילו כשיצאנו לסיבוב הופעות. תיאטרונים אחדים סרבו להציג את המחזה, ובמשך הזמן הבנו שגם מפקדי משטרה מקומיים ניסו למנוע ידע מן הציבור, ודווקא את המידע הזה היינו חייבים להוציא לאוויר העולם. אולם צופים ראו את המחזה. 300,000 - בתיאטרונים אחרים היו האולמות מלאים, ו בערב הבכורה היה האולם מלא עד אפס מקום על אף איומים אנונימיים על הטמנת פצצות והתפרעויות כנגד טענת העיתונאים ש"האירוע" לא היה ולא נברא. .1974 - נכתב לרגל העלאה חוזרת של המחזה ב המחזאי דריו פו מתאר את הרקע לכתיבת המחזה ולתהודה שחולל באיטליה. איך הגענו לרעיון של העלאת מחזה שנושאו המרכזי הוא רצח בידי המדינה. כרגיל, המניע הוא כוחן של הנסיבות: המחזה על

דריו פו

6