החאן - בוצ'ה - דרמה ירושלמית

כשפגשתי את בוצ'ה צפו ועלו בי עשרות דמויות מחיי היום יום שלי שללא היסוס הייתי מצביע על הבוצ'ה שבהם, שחי איתם מאז שהם פרקו את עול התורה והמצוות. אם אהיה כן, הרי שגם בתוכי ישנו איזה בוצ'ה שבימים של חולשה מגיח ואומר את דברו, ובימים של כוח ואונים אני מחזיק בעורפו לבל יקום לערער את הסדר המהוגן שכביכול יצרתי לעצמי. אם בתחילת דרכו היוצא בשאלה עובר תהליך ערכי ועמוק מאין כמותו, ואולי הוא מעין לוחם חופש שנלחם בעד ה"אני האישי" שלו שמבקש להיפרד מה"אני הקולקטיבי" שבעצם חי את חייו במקומו, הרי שבסופו של תהליך כשהיוצא מקבל את ה"אני" שלו, עיתים שמדובר ב"אני" ריק מאד, ב"אני" שפרק כל עול, כל דרך וכל מחוייבות, אפילו מוסרית בסיסית. יוצא בשאלה שעבר את האימה הגדולה של לראות את עצמו בעירום מוחלט, ה"אני" האפל כמו שהוא בלי מסיכה, כבר לא מחויב לכלום, אין צווים ואין חוקים, ואם הוא פירק סולם ערכים של חברה אחת ללא קושי הוא יכול לפרק סולם ערכים של חברה אחרת, הוא פלנקטון ופלנקטון מסתחרר לכל כיוון. אבל אם הייתי הולך רחוק יותר ומחפש את שורשי הציניות של היוצא בשאלה או לצורך העניין בוצ'ה, הייתי מגלה אותם דווקא ברה אשר לדעתי היא פחות ֶ בחברה החרדית שהוא גדל בה. ח דתית והרבה יותר אתנית, מנהגיה ואורחות חייה החומריים יונקים מקליפה דתית שאין בה כמעט מהרוחניות הטהורה. בוצ'ה הוא ציניקן שיודע שהכל נגמר בלא כלום ולכן אכול ושתה כי מחר נמות, אבל אליהו אביו הגוסס ציניקן לא פחות, ואם חשבנו שבוצ'ה הוא חסר עכבות וסנטימנטים, הרי שבהמשך המחזה אביו מתגלה כסוחר ממולח וחסר מוסר לא פחות ממנו. אליהו האב רוצה מבוצ'ה את כרטיס הכניסה לחיי הנצח ולא איכפת לו באיזה מחיר הוא יקבל אותו, לא איכפת לו חיי כחש ורמייה, חיים שלמים נוראיים, אבל העיקר שהוא יקבל את מה שהוא חפץ. במבט רוחני שקריו של האב אליהו גדולים יותר משל הבן, שכן בוצ'ה אין לו עניין בחיי רוח בכלל, גם שאלות תיאלוגיות כבר לא מעניינות אותו, כמו שאנחנו רואים במפגש שלו עם לאה, אבל האב שמנהל סחר ומכר בחפצי שמיים, האב שרוצה לקנות לו חיי נצח במחיר של מס שפתיים הוא השיילוק הקריקלי שמנהל עם אלוהיו עסקאות טיעון על חיי הנצח שלו. Š~— ‹‡~”ƒ‡ ˜ƒ–‡…Š ˆ– ˆ– ƒ‡~ ž© µž ¦¥¢«

יהויכין פרידלנדר, נועם שנהב

16