החאן - בוצ'ה - דרמה ירושלמית

אלא שדרכיהם נבדלו; האב מעולם לא פתח שער ולכן לעולם הוא לא ייכנס אל הגן, בוצ'ה פתח אלפי שערים, אין מחסום שהוא לא פרץ, דמותו היא אנטי-תזה לגבולות ויישוב דעת, אבל דווקא בשל כך הוא הכי קרוב למה שמכונה החוויה הטרנסצדנטלית, דווקא הוא ליבו פתוח לכל מפגש ואפילו למפגש של נאמנות לעצמו וחוויית אינטימיות של נאמנות. אם אני אצא לרגע מהפרט אל הכלל הרי שלא אגזים באמירתי שלא ראיתי חברה שהאינטימיות בה עם הזולת כל כך פגומה כמו בחברת היוצאים בשאלה, ההליכה על הקצה, הגילוי הכמעט מיסטי שהכל הבל הבלים, תהליכי חברות קלוקלים - כל אלה מביאים חלק ניכר מהיוצאים בשאלה להיות חיות בודדות שזולתן הוא אינסטרומנט עם תאריך תפוגה. וכאן באה נעמי אל אחיה, המאהב הגדול, בתביעה, אתה הרגת את אלוהים ותחתיו הכתרת את אלת האהבה, אולם גם זה היה מצגת שווא כי ברגע שכילית אל אחד, כילית את כל האלים כולם, אינך יודע לאהוב, או גרוע מכך, אינך רוצה לאהוב, שכן אהבה כרוכה בהתמסרות לאחר ואתה הרי הבטחת לעצמך לפרוק כל התמסרות. כולם מצפים לגאולה, כל אחד לפי הבנתו מהי גאולה, אלא שגאולה זו מסוכלת על בסיס יום יומי כי היא מבקשת להתיר את הכלוא ממערכת קשריו והרגליו שהפכו למשהו אימננטי בתוכו. נעמי מבקשת להיגאל על ידי העיוור אך המחיר שהיא תצטרך לשלם לא מבטיח שהיא תיגאל, אליהו רוצה להיגאל גאולת נצח בקדיש של בנו, לאה רוצה להמיר את חיי הכחש שלה במדע ובהוכחות ניצחות על מקורו של האדם, אבל דווקא בוצ'ה שאינו רוצה להיגאל, ויתירה מכך, הוא המכחיש הגדול של הגאולה, הוא הקרוב מכולם אל היעד הנכסף, דמות האב שבתוכו מתה עם כל כזביה הנאלחים ואז הוא חווה אינטימיות חסרת מחיצות עם האמת שבתוכו. הוא מוותר על הכל, על המהוגנות, על הרווחים הכלכליים, על יחסי משפחה, אבל אז חווה את ה"אני" שלו שב אליו כמו שהוא ביקש בתחילת דרכו. האם בוצ'ה נגאל? לא בטוח !! ייתכן שכמה רגעים לאחר החוויה הוא יחזור אל חייו המפותלים והנכלוליים, הוא יבקש את חלקו קדיש של אביו. אבל בעידן שלנו גם ַ בירושה ויספר לכולם שהוא ה רגעי גאולה חולפים אסור לזלזל בהם.

17 עירית פשטן, דודו בן זאב