החאן - דרייפוס - קומדיה מרגשת

משפט דרייפוס הוא פרשת מים בתולדותיה של הרפובליקה הצרפתית. הפרשה החלה כאשר עיתונו של שהסרן אלפרד דרייפוס, שהועסק במטה הכללי, נאסר בחשאי בעוון בגידה 1894 דרימון פירסם באוקטובר במולדת. שמועות אמרו, כי דרייפוס מכר סודות צבאיים למעצמה זרה (תחילה דובר על איטליה ואחר כך על גרמניה), ושהוא הודה, כביכול, באשמה. סופר על כך שנכשל משום שהסתבך בחובות בגלל נשים, פרשת דרייפוס שמואל אלמוג

הימורים וכיו"ב. בינתיים התברר, שהפרשה מעיבה על יחסי צרפת עם גרמניה ושיש בה כדי לפגוע במעמדם של ראשי הצבא הצרפתי. העיתונים ליוו את הענין בהתרגשות ודעת הקהל נחלקה, מי לצדו של דרייפוס ומי נגדו. משפטו נערך בבית-הדין הצבאי בפריס באווירה של מתיחות 1894 בדצמבר הולכת וגוברת. הוא הורשע וערעורו נדחה, ורק אז פורסם 1895 שדרייפוס טוען שהתאנו לו בגלל יהדותו. בראשית נערך טקס פומבי להסרת סימני-הדרגה של הבוגד כביכול והוא הוגלה לאי השדים שבאוקיינוס האטלנטי. כמה אישים ובראשם אמיל זולה – שהורשע בעוון השמצה – טענו שראשי הצבא קשרו קשר נגד דרייפוס, כדי להציל את יוקרתם. הפרשה פילגה את הציבוריות לשני מחנות עוינים – מצד אחד נאמני הרפובליקה, שהאמינו בצדקתו של דרייפוס וממולם חסידי הצבא, שהצדיקו את הדין על "הבוגד היהודי". על רקע הפגנות נגד תומכי דרייפוס במקומות רבים 1898- זה נערכו ב 1899- בצרפת ואף התחוללו פרעות נגד היהודים באלז'יר. ב הודה העבריין האמיתי בבגידתו ונערך משפט מחודש, קיבל 1906- אך דרייפוס לא זכה אלא בחנינה בלבד. רק ב דרייפוס זיכוי מלא. פרשת דרייפוס היתה ציון דרך בהיסטוריה הצרפתית, לא רק מבחינת היחס ליהודים, אלא בגיבושן של עמדות רעיוניות ומדיניות לטווח ארוך. המאבק על חפותו מפשע של דרייפוס הפך במשך הזמן למוקד של עימות כולל בין שני חלקי צרפת – המחנה הרפובליקני-חילוני, המכריז על נאמנותו למסורתה

אלפרד דרייפוס )1935 ביולי 12 – 1859 באוקטובר 9(

טקס שלילת דרגותיו של דרייפוס, איור מאת 1895 בינואר 13 ," אנרי מאייר ב"לה פטי ז'ורנל

של המהפכה הצרפתית, מול המחנה הקלריקלי-שמרני, המוכן להקריב אדם חף מפשע כדי לשמור לכאורה על יוקרתו של הצבא הצרפתי. ההסתמכות על יהדותו של דרייפוס כראָיָה ניצחת לבגידתו נשענה על דעות קדומות מושרשות בחברה. אומנם היו אף כמה אנשים בעלי נטיות אנטישמיות שצידדו בדרייפוס, שכן השכילו להבחין בין האשמה אישית מוגדרת לבין מטען רגשי שלילי כלפי היהודים כקבוצה. לעומת זה נמצאו במחנה-שכנגד מי שטענו, שראוי דרייפוס לבוא על עונשו, אפילו איננו אשם במעשה שיוחס לו; שכן המאבק אינו נטוש על נאמנותו של איש אחד, כי אם על חוסר נאמנותם, כביכול, של היהודים כלפי צרפת. הפרשה נתפסה על ידם באורח סמלי כניגוד בין הצרפתיות לבין הרוח היהודית "האנטי צרפתית".

, ירושלים: מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל 1945 – 1815 לאומיות ואנטישמיות באירופה המודרנית מתוך: שמואל אלמוג, .66 – 65 ' והמרכז הבינלאומי לחקר האנטישמיות ע"ש וידאל ששון, תשמ"ח, עמ

7

תיאטרון החאן