החאן - בתחילת קיץ 1970

1970 בתחילת קיץ

2

רודף מנהל בית הספר התיכון אחרי מורה לתנ"ך המסרב לצאת לפנסיה, ומבקש לבשר 1970 בתחילת קיץ לו בשורה. מה הוא רוצה לומר לו? האם הוא עומד לפטר אותו? ואולי זה בכלל קשור בבנו יחידו, שנשלח למלחמה? ולמה כל זה עתיד להתרחש שוב ושוב?

מפגש אינטימי הנוגע באומץ בנושאים אנושיים עדינים – זִקְנָה, אהבה ושכול.

כחצי שנה לאחר מותו, תיאטרון החאן מעלה הצגה שהיא נר זיכרון פועם ליצירתו הענפה והמרגשת של אברהם ב. יהושע – הצגת-יחיד שעיבדה וביימה מור פרנק, בביצועו של יהויכין פרידלנדר, מבכירי להקת השחקנים של תיאטרון החאן.

צוות הפקה קרן אור גדון הפקה וניהול הצגה: קרן אור עוזרת במאית:

אסף ברזניצקי תכנייה: – תיאטרון החאן שרי נחשוני יחסי ציבור: יעל אילן צילום פוסטר והצגה: Elad Elharar – Design אלעד אלחרר עיצוב פוסטר ותכנייה: & Illustration

ששון חזם מנהל טכני וייצור: רוני כהן מנהל תאורה וסאונד: סופי מולדבסקי עיצוב תסרוקת ואיפור: פאולה טימונר, תמרין קול, אלונה אפקריאן, מלבישות: הילה הולצר עאסם אל-שריף מנהל במה: חאלד חמדאן, אדם פסח, שגיא שם טוב, עובדי במה: מחמוד גית יונתן לוי, ריינהרד סטו, יצחק סקילי, זיו בר- תאורנים: דוד, אייל סטוצ'ינסקי ערן צמית, איליה סורין, יונתן זכרוב טכנאי סאונד:

משך ההצגה: כשעה (ללא הפסקה) 2022 בנובמבר 19 : הצגה ראשונה

3

תיאטרון החאן

פשטות מור פרנק, עיבוד ובימוי

הפגישה הראשונה והאחרונה שלי איתו. עיניים נוצצות פותחות לי את הדלת. "מי את?" "מור, בימאית מתיאטרון החאן, קבענו שאבוא אליך לדבר על העיבוד שלי לסיפור שלך, 'בתחילת קיץ ."'1970 העיניים נוצצות עוד יותר. "אני כל כך שלם עם הסיפור הזה, אני שמח שנותנים לו במה, שמחזירים אותו לתודעה. אם יש סיפור שלא הייתי נוגע בו, שלא הייתי משנה בו פסיק, זה הסיפור. בואי, תיכנסי, מזל שהספקת לפגוש אותי, אני תיכף לא אהיה כאן", הוא אומר ומביט למעלה, "מתי הקריאה הראשונה"? "באמצע יולי", אני עונה. "כבר אביט עליכם מלמעלה", הוא אומר בחיוך רחב והעיניים עדיין נוצצות. הוא מוביל אותי אל סלון ביתו. חלונות ענק משקיפים מביתו שבגבעתיים על כל תל אביב. ביום טוב אפשר לראות את הים. והיום יום טוב. אנחנו מתיישבים. אני מנסה לתאר במילים רועדות מה אני מדמיינת על הבמה, איך אני רוצה לגעת במילים

היפות שלו בלי שירגישו שנגעתי. ועדיין, לקחת נובלה של עמודים, לברור מתוכם את הציר הדרמטי ולצמצם את 59 שני השליש הנותרים, זה תמיד מהלך מורכב וכואב, כמה עדינה שלא אהיה...

"אני נותן לך יד חופשית בעיבוד", הוא מבין ומרגיע, "תעשי בסיפור הזה כבשלך. זו היצירה שלך שמתבססת על שלי. וזה יהיה רלוונטי היום כפי שהיה רלוונטי כשכתבתי אותו, מבחינה פוליטית וחברתית. הכי חשוב שתשמרי על פשטות". "אני מאוד מאמינה בפשטות. אני לא אוהבת גימיקים בתיאטרון. מה שמעניין אותי זה מילים ואנשים". הוא נראה מרוצה. "ומי הולך לשחק בהצגה?" "כיני, יהויכין פרידלנדר" "אה, יופי, שחקן טוב, יש לו קול טוב. אבל הוא לא צעיר מדי?" "יופי של שחקן", אני מסכימה איתו, ומוסיפה "וכבר לא צעיר כל כך..." הוא קם ממקומו, הולך להביא לי עותק של ספרו החדש, "הבת היחידה", וכותב לי בו הקדשה: "למור, באיחולי הצלחה לעיבוד של ', א.ב. יהושע". 1970 'בתחילת קיץ כמה חודשים אחר כך מבקשים משנינו ראיון משותף בעיתון, לרגל תחילת החזרות להצגה. בתשע בבוקר, בדיוק בזמן שאני אמורה

1970 בתחילת קיץ

4

להתקשר אל בולי – ככה הוא ביקש ממני לקרוא לו, בולי, כאילו אנחנו חברים משכבר הימים – מצלצל הנייד שלי וכתבת העיתון שבו היינו אמורים להתראיין, שואלת אם כבר שמעתי חדשות. צדקת, בולי, בקריאה הראשונה אתה כבר מביט עלינו מלמעלה. ההצגה הזו מוקדשת לך, ליצירתך, לחייך, לפשטות ולאנושיות שזלגו מכל משפט שלך. לעיניך, המנצנצות תמיד.

2022 נובמבר

5

תיאטרון החאן

שחקן פוגש סופר יהויכין פרידלנדר, משחק

המפגש שלי עם היצירה המופלאה הזו של א.ב. יהושע לא יכול היה להתרחש ב"טיימינג" טוב יותר מבחינתי.

ראשית, אחרי פרק חיים משמעותי במחיצת "משפחת החאן", הולך ומתקרב וכבר נראה באופק המועד שבו ייפרדו דרכינו. האירוע האישי הזה זהה בדיוק לצומת שבו ניצב המורה לתנ"ך שלנו, ואני חש שאני מתלבט באותן הדילמות, האם להרפות מדוושת הגז של מרוץ החיים והקריירה, ולהיכנס למסלול וקצב חיים אחר, איטי ומשוחרר, או לשנות כיוון, לנצל את הניסיון וחכמת החיים שצברתי, ולנסות להמריא למחוזות חדשים. בנוסף, בשנים האחרונות הולכת ומתגבשת בי ההכרה שתפקידי על הבמה הוא לעזור לצופים לראות את היצירה של המחזאי דרך העיניים שלי, "המתווך", לשפוך אור על מה שמרתק ומגרה אותי, ולנסות לגרום לצופים לחוות חוויה דומה לשלי במהלך המסע המשותף שלנו. הדבר מתאפשר אם המחזה והדמויות מציגים בפנינו מגוון רחב של מרכיבי הרוח האנושית: אהבה ושנאה, פחד וחמלה, תשוקה ותאווה, סקרנות ורתיעה, האומץ לחצות את הגבולות שלנו ולשבור טאבו, הבנה, הכלה והכרה בחסרונות שלנו. אהיה כן אתכם ואומר את האמת, רק כשהתכוננתי לקראת תחילת החזרות, קראתי לראשונה מיצירותיו של יהושע ובבת אחת נסחפתי. רותקתי ולסתי נשמטה מרוב תדהמה ועונג, בקוראי את קובץ הסיפורים שלו, שבהם כל סיפור עולה על קודמו. חשתי שההיכרות איתו ועם יצירתו עוזרת לי להבין טוב יותר את הסיפור הבא, ובהמשך את הרומנים שכל אחד ואחד מהם הוא מלאכת מחשבת מופלאה. מצד אחד, אני מצטער שלא הכרתי אותו קודם, ומצד שני ברור לי שרק כעת אני מסוגל להתענג ולהבין רבדים כל כך רבים ושונים ביצירתו. היכולת שלו להפתיע אותך, להוביל אותך במסלול מסוים שנראה לך ברור, ופתאום לשמוט את הקרקע מתחת רגליך ולהשאיר אותך תלוי באוויר, בלי כל אחיזה. התחושה הזאת מהממת, מפחידה, אבל גם מהנה מאוד. מעל לכל, שולטת ביצירתו תמצית "הישראליות", אם אפשר לכנות זאת כך. במיוחד עבורי, שילדותי ונעוריי , ואני מרגיש כאילו הוא כתב עליי, על משפחתי, על חבריי ועל הנופים 70- וה 60- עברו עלי בחיפה בשנות ה הסובבים אותי, במדויק, באהבה ובכאב. אבל במחשבה נוספת, לדבר רק על "הישראליות" ביצירת יהושע, גורם לו עוול. הוא אוניברסלי, כי הוא מצליח לתאר את המורכבות האנושית באשר היא, ויצירתו נוגעת בנימי נפשו של כל אדם על פני הפלנטה הזו. כשאני מרשה לעצמי "להשתחרר" בתוך מערבולת הרגשות והתובנות שהמחזה מציב בפניי, אני קולט מהצופים שהם הולכים יחד איתי, נושמים ועוצרים את נשימתם במקביל אליי, והם מביטים בי, באוזלת ידי, ומזהים פתאום את קוצר ידם, את חולשותיהם שלהם. כשאני אומר "להשתחרר", קופצת לעיניי תמונה מילדותי. אני בבריכת השחייה, עומד בתחילת המקפצה, רץ לאורכה, מנתר בקצה, מתרומם למעלה לאוויר, עושה היפוך "סלטה" ונופל למים. הרגע הזה שבו אתה עוזב את המקפצה הבטוחה, נמצא באוויר והעולם כולו מתהפך, הוא רגע משכר ומחריד בעת ובעונה אחת.

1970 בתחילת קיץ

6

בסיומו אתה צולל בחבטה אל תוך המים, שמעניקים לך ספק בטחון ספק חרדה נוספת, ושמציפים אותך בסחרחורת של בועות ובתחושת פניקה של טביעה, וכל זה מסתיים רק כשאתה עולה וצף מעל המים, ושואף באושר ובגאווה אוויר מלוא ריאותיך.

וזה בדיוק מה שעובר עלי היום כשאני על הבמה: עוזב את הקרקע הבטוחה ומזנק אל התפקיד, צולל לתוכו בלי רשת ביטחון ומצפה להתערסל לבסוף ברעש מחיאות הכפיים (או שלא).

וכמובן שאת המסע המפרך הזה אתה עושה במקביל לאדם נוסף, שתפקידו בתיאטרון, לדעתי, הוא הקשה ביותר: הבמאי. במקרה שלנו הבמאית, מור פרנק.

הבמאי האידאלי חייב להיות וירטואוז. כל קשת התכונות האנושיות חייבות להיות בו. הוא צריך להיות מנהיג, "ראש ממשלה", בעל חזון, מורה דרך, הורה מסור, מחנך, אוהב, אהוב, בעל סבלנות אינסופית, בעל ראייה מקיפה, ויחד עם זאת תמים, נאיבי, עם מבט של ילד ונכונות להיות קהל שבוי בכל רגע, בכל יום מחדש. למזלי הרב, אני חש שפגשתי הפעם באדם שכזה, ומבלי להישמע שוביניסטי (אני מקווה), רק אישה, כנראה, יכולה להכיל בתוכה את ההכלה הגברית והנשית כאחת, כדי להוביל את השחקן בתוך הסחרחורת הרגשית הזאת. כשאני מעלה כעת את הדברים על הכתב, אנחנו נמצאים בשלב מתקדם של החזרות. עשינו כברת דרך גדולה מההתחלה, והראייה שלנו את היצירה השתנתה והתגבשה במהלך התקופה הזאת. ישנם חילוקי דעות וטוב שכך. ההתקדמות היא לא תמיד בקו ישר קדימה ולפעמים צריך לטעות כדי למצוא את הדרך הנכונה. אבל יש לנו סבלנות ואמון ביצירה ובעצמנו. מניסיוני, יצירה טובה ממשיכה להתגבש גם אחרי שהיא נפגשת בפעם הראשונה עם קהל – מעין תבלין נוסף וחשוב להצגה. הוא, בתגובותיו, משמש ראי להצגה, וההצגה ממשיכה להתפתח מעצם נוכחותם של הצופים.

אני משתוקק לחזור ולפגוש אתכם פעם נוספת, אחרי שההצגה תצבור ניסיון ותאוצה. מעניין אם תחושו ב"התבגרות" שלה.

2022 נובמבר

7

תיאטרון החאן

חיפוש אחר משמעות ונחמה גלעד מורג

מאפיינים מובהקים של חברה השרויה במבוכה אידיאולוגית ומצוקה מוסרית נוצקים לתוך דמותו של , מורה זקן לתנ"ך המחפש משמעות בעולם שחרב עליו פתאום. "1970 "בתחילת קיץ הגיבור-המספר של

המורה הזקן, הדבק במשרתו על אף שמועד פרישתו חלף מזמן, כואב את מצוקות התקופה ומדבר "בייאוש, בקול בוער, על המלחמה הלא-נגמרת, על הבדידות שלנו, על עיתוני הבוקר, על חוסר הריכוז של התלמידים, על הדם הנשפך, על השעות הארוכות שאני ניצב על הקתדרה, על ההיסטוריה המתפוררת". לצער ולייאוש מוסיפות גם תחושה קשה של "טירוף הדורות" ואשמה צורבת של אבות ההופכים ליורשים של בנים שנפלו. [...]

וכיוון שאין בכוחו להנחיל משמעות, הוא מטיל מרות. מכוח הסמכות של גילו המופלג ושל הספרים העתיקים שעל הקנייתם הוא מופקד, הוא כופה על תלמידיו מבחן אחרי מבחן.

המורה הזקן נעקר מן הכיתה כאשר מודיעים לו כי בנו, אקדמאי צעיר שחזר לא מכבר מתקופת לימודים ממושכת בארצות הברית, אף הוא ובין הנופלים. המום מצער ומכאב, יוצא האב הזקן לחיפוש אחר אחיזה שתעניק משמעות לטירוף הדורות שפגע גם בו זה עתה. בכך מתמזג המשבר של דמות המורה לתנ"ך עם המשבר של העם התוהה ומֵצֵר על דם הבנים שנשפך ללא תכלית נהירה. [...] החיפוש של המורה לתנ"ך אחר בשורת גאולה מוליך גם אותו אל מרחב השממה. הכוח המניע את מסע האב בתוך הארץ ואל עומק המדבר הוא הרצון לוודא את מות הבן ולהפיק מתוך כך בשורה שתעניק משמעות לאובדן. הוא מחפש בשורה שתעניק למות הבנים ולצער ההורים תכלית והצדקה. מצבו הנפשי והרוחני המעורער, והמצבים הגרוטסקיים שהוא נקלע אליהם, מעניקים לחיפוש הזה חזות של טירוף. והשהייה במדבר מביאה את המורה הזקן לידי אמונה בכוח רוחני גואל, המבטל את סבלות המקום והזמן. [...] האופן שבו יהושע מעצב את ניסיונותיו של המורה הזקן להתמודד עם האסון שפקד אותו יוצר הקבלה בין הערעור הנפשי שמביא השכול ובין התערערות האמונה ביכולתה של המציאות הגשמית להיות מקור למשמעות ולנחמה. עוצמת הייאוש והסבל יוצרת כמיהה לגאולה שמציעה האמונה בכוח רוחני עליון. המעבר מן הנופים העירוניים הסואנים אל המרחבים הדוממים של המדבר מעובד באופן המעניק לו ממדים סמליים של מעבר מן ההוויה ההיסטורית המטריפה אל השקט המרגיע של המסתורין.

, מאת גלעד מורג; כנרת, זמורה-ביתן, דביר – מוציאים לאור החמלה והזעם – על הסיפורת של א"ב יהושע מתוך: .115 – 112 ' ; פרק ו', עמ 2014 , בע"מ ומכון הקשרים, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, באר שבע

1970 בתחילת קיץ

8

הפעמון מצלצל ואני נסחף באיטיות במדרגות, מגיע אל השמינית שלי ומוצא אותם שקטים, מנוכרים, ארוכי שיער. מישהו עומד ליד הלוח וממלא אותו בפרחים, עשרות פרחים לבנים, מתפוררים. ואני רואה, אני כבר לא חשוב בעיניהם, הם נפרדו ממני, אני שייך לעבר. אני מכיר את המבט הזה שלהם, מעולם לא חששתי ממנו. אני יודע, בסוף הם שבים. לאחר כמה שנים אני מגלה אותם בסביבה, רצים אחרי הילדים שלהם, נבוכים. אבל בשנים האחרונות הפרידה נעשית קשה. הולכים למדבריות, הרחק, אני מתכוון, הבשר הרענן הזה, הראשים הזקופים, העיניים הצעירות. ויש שלא שבים. וגם אלה שחוזרים, משהו מצועף בעיניהם, הם מסתכלים עליי כמתנכרים, כאילו רימיתי אותם במשהו. אני מתכוון, כאילו בחומר הלימודים רימיתי אותם. כאילו כל מה שלימדנו – החוקים, המשלים, הנבואות, הכל התמוטט להם אי-שם, באבק. מתוך המחזה

9

תיאטרון החאן

קונפליקט הדורות וארכיטיפ העקדה ידידיה יצחקי

עוסק בניגוד אידיאולוגי בין האב, שתפיסתו היא תפיסה ציונית "קלאסית", היונקת "1970 "בתחילת קיץ את תוקפה מהתנ"ך, לבין הבן התופס את המציאות תפיסה אידיאולוגית חדשה, מעין "שמאל חדש" או משהו בדומה לזה. תפיסתו של הבן מוגדרת בסיפור במפורש כ"הבטחות של אידיאולוגיות חדשות", והוא מדבר על נמנעותן של המלחמות "כמו נביא קדמוני". האב מתאר את המלחמות כבלתי נמנעות, ורואה את עצמו כנאשם על כך [...] בסופה של הנובלה אין הבן רואה טעם בכל המתרחש, השירות במילואים וכל הכרוך בו, "איבוד זמן כזה", ואילו האב מבקש דרך "לתת לו קצת טעם". ניגוד אידיאולוגי זה מוליד את תפיסתה של הסיטואציה ההיסטורית כסיטואציה של עקדה. במקביל לניגוד האידיאולוגי ומעבר לו, מתוארים היחסים שבין האב לבן על יסוד מערכת אדיפאלית, הנתפסת בסיפור מנקודת ראותו של האב. הוא נדחק ממעמדו, הוא אמור לצאת לגמלאות אך נלחם נגד זה בתוקף רב, תוך סילוק המורה "החדש, הצעיר" ממעמדו. בעמקי תת המודע שלו הוא מבקש לתפוס את מקומו של הבן גם בעיסוקו המדעי וגם במיטת כלתו. על עיסוקו המדעי של הבן אומר האב: "אילו התעקשתי גם אני יכול הייתי להתמנות כאן פרופסור" [...] הוא מבקש, אפוא, לשאת את בשורתו החדשה של הבן המת, אותה הוא מתאים לתפיסתו הישנה. מות הבן לפיכך נותן לו את ההזדמנות הגדולה לחידוש מעמדו, ממנו נדחק, ולחיזוקו. בעקיפין הוא עצמו שולח את הבן אל מותו, כשם שהוא שולח את תלמידיו אל המוות. [...] העלילה בכללותה ובכמה מפרטיה מרמזת ברורות על זיקה עלילתית לפרשת העקדה. כיצחק אמור גם הבן לתת את חייו על אמונת אביו, ובסופו של דבר נותר בחיים ומישהו אחר הועלה קרבן [...] "בתחילת קיץ" ב peace בנובלה נזכרת גם המאכלת ביד האב: "אני מוצא סכין קטנה וחדה מעוטרת בעיטורים, כתוב עליה --- הסכין בין אצבעותיי" [...] גם ההבטחה שניתנה לאברהם לאחר העקדה: "הבט בשמיים וספור הכוכבים ) מרומזת כאן ב"שמיים זרועי כוכבים". אך מעבר לכל אלה מרמזות 5 --- כה יהיה זרעך" (בראשית ט"ו לזיקה ארכיטיפית מובהקת לנושא העקדה אלוזיות ברורות: "בן יחיד. אהוב" [...] המרמזות לפסוק "קח נא ) מפרשת העקדה. 2 את בנך, את יחידך אשר אהבת, את יצחק" (בראשית, כ"ב לא רק הבן "נעקד" כאן, גם האב מתואר כ"עקוד בשרשראות", והוא נושא בידו "ענף מסוקס", לרמז לעצי העולה שנשא יצחק. אפילו הנכד לובש בגד שינה שהוא כמו "תכריך קטן". קונפליקט הדורות, בגילויו הפסיכולוגי ובגילויו האידיאולוגי, המתבטא בנובלה כנוסח של העקדה, מאיים על קיומם של שלושת הדורות.

, מאת ידידיה יצחקי, תל אביב: הוצאת אוניברסיטת בר הפסוקים הסמויים מן העין – על יצירת א"ב יהושע מתוך: . ניתן לרכוש את הספר בהנחה באתר ההוצאה 133 – 124 ' , עמ 1992 אילן

1970 בתחילת קיץ

10

אברהם ב. יהושע סופר, מסאי ומחזאי, חתן פרס ישראל

, דור חמישי מצד אבותיו שהגיעו מסלוניקי 1936- מבכירי הסופרים ואנשי הרוח בישראל. נולד בירושלים ב . שימש במשך שנים רבות כמרצה בחוג לספרות באוניברסיטת חיפה וכן כמרצה אורח 19- באמצע המאה ה באוניברסיטאות של שיקגו, פרינסטון, רומא ופריז. כתב סיפורים ורומנים רבים וכן מחזות לתיאטרון. כמו כן פרסם ספרי מסות בשאלות של זהות וחברה, יחסי ישראל והתפוצות, וכן בשאלות על הקשר בין מוסר לספרות. ספריו תורגמו לעשרות שפות ומרביתם גם עובדו לסרטים, סדרות והצגות וכן לאופרה. זכה . הלך לעולמו 2016 - ופרס א.מ.ת ב 1995 - בפרסים רבים בישראל ובעולם, ובראשם פרס ישראל לספרות ב ונקבר בקיבוץ עין כרמל. 2022 - ב המאהב, גירושים מאוחרים, מר מאני, מולכו, מסע אל תום האלף, הכלה בין יצירותיו החשובות והידועות: המשחררת, שליחותו של הממונה על משאבי אנוש, אש ידידותית, חסד ספרדי, ניצבת, המנהרה, הבת היחידה, המקדש השלישי.

לילה במאי, חפצים, תינוקות לילה, הילכו שניים יחדיו. בין מחזותיו הידועים:

בזכות הנורמליות, הקיר וההר, מציאותו הלא ספרותית של הסופר בין ספרי המסות החשובים שלו: בישראל, אחיזת מולדת, כוחה הנורא של אשמה קטנה.

עבודות דוקטורט רבות נכתבו על ספריו וכן ספרי מחקר שהוקדשו ליצירות בודדות שלו, כגון "בכיוון הנגדי" . כמו כן נכתבו ספרי מחקר על מכלול יצירתו מסע אל תום האלף ו"מסות על תום האלף" על מר מאני על כגון "מבטים מצטלבים", "החמלה והזעם" ועוד.

צילום: משה נחומוביץ' – מוזס ארט

11 תיאטרון החאן

יוצרים

בימוי מור פרנק – עיבוד ו בימאית ומעבדת, מלמדת בימוי ומשחק בסטודיו למשחק ניסן נתיב ומכללת סמינר הקיבוצים, בעלת תואר שני בהצטיינות בבימוי תיאטרון מאוניברסיטת תל אביב. המוות ישב לידי (פסטיבל ישראל בשיתוף תיאטרון הבימה); דיבוקים בין יצירותיה: הזמרת קירחת יותר, שלוש נשים מחכות, (תיאטרון הבימה בשיתוף תיאטרון החאן); הוא הולך (תיאטרון החאן); משחיז הסכינים הסיני, הזהו אדם, המקצוען, הַדֶּבֶר בגרסה ערבית אמסטרדם, מאחורי העיניים (קבוצת תיאטרון רות קנר); בשדות (הפקה עצמאית בשיתוף קרן מור, יובל שרף וקבוצת רילוקיישן ועברית (תיאטרון חיפה);

(תיאטרון הקרון) – פרס ההצגה הטובה ביותר בפסטיבל חיפה להצגות ילדים, ההצגה הגשם של סבא אהרן זאפה); (תיאטרון ארנה פורת) – ההצגה הטובה נראתה לאחרונה הטובה ביותר בפרס הבמה לילדים ולנוער וכן פרס הבימוי; ביותר לנוער בתחרות פרס הבמה לילדים ולנוער.

יהויכין פרידלנדר – משחק בוגר הסטודיו למשחק בהנהלת ניסן נתיב. השתתף בהצגות: בתיאטרון הקאמרי – עלובי החיים, עוץ לי גוץ לי, המלך ואני, החלילן מהמלין, שלוש אחיות, החולה כולם היו ועוד. בתיאטרון בית ליסין – המדומה, נכנע ומנוצח, שירה, אבודים ביונקרס . בתיאטרון חיפה יוסף וכותונת הפסים . בתיאטרון העממי – המחזמר בני חוץ מנעמי ועוד. בקולנוע השתתף הכפיל, בית הקפה של ירח אוגוסט, המיליונרית מנפולי – ועוד. בטלוויזיה השתתף הקרב על הוועד, ארץ חדשה, החתול במגפיים בסרטים: פרודים, הרמון, סברי מרנן, המסודרים, החיים זה לא הכל, זהו זה, כל בסדרות: , ועוד. מעלה שבת שניה, ארץ מולדת, לשון המראות, מה שנקרא, הלילה - ליאור שליין . עורך ומגיש תכנית יחיד על מורים ותלמידים, ומופע ניגונים ומעשיות עם כליזמרים. מעגנון ועד בכלל מופע יחיד: שיחות אחרי לוויה, אנה גלקתיה, מידה שחקן להקת תיאטרון החאן מזה כשלושה עשורים. השתתף בהצגות: כנגד מידה, הבתולה מלודמיר, האשה מן הים, קולות אחרים, השחף, דון פרלימפלין ואהבתו לבליסה בגן ביתו, (בתפקיד אסתרליין יקירתי - הצגת יחיד, קריטון, מילה של אהבה, האשליה, החיים הם חלום, הקיץ, שימון בידרמן והמציתים, אותלו, מלחמה על הבית, אושר, המצליחים, אהובת הדרקון, סוף משחק, הלילה עגנון), קצרים וחתול, תמונות מחיי הכפר, הקומדיה של קאלאנדרו, הצוענים של יפו, עורבים, 2 , השניים-עשר, הקמצן כנרת כנרת, חלום ליל קיץ, נפוליון – חי או מת!, העולם האחר, – הצגת יחיד, בוצ'ה, דוד וניה, מתחזקים , ועוד. בימים אלו משחק נושים, אוכלים, החולה המדומה, הנשים העליזות מוינדזור, פונדק הרוחות, יתוש בראש טייבלה והשד, (בתפקיד הסופר עמוס עוז), תעלולי סקפן, תהלה, אנטיגונה, סיפור על אהבה וחושך בהצגות: . , נתן החכם 2022 הַדֶּבֶר, מבקר המדינה

1970 בתחילת קיץ

12

אלונה רודנב – תפאורה ותלבושות עם משפחתה והיגרה 1990- , עלתה לישראל ב 1988 אלונה רודנב, ילידת מוסקבה ברלין, התקבלה לתכנית חילופי HTW- . למדה עיצוב אופנה ב 2009- לגרמניה ב הציגה את קולקציית 2015 במילאנו. בשנת Academia Di Belle Arti סטודנטים ב הגמר שלה לתואר ראשון. הידע והכישורים שרכשה החזירו אותה לתיאטרון, שהיה סיימה התמחות 2015- ל 2012 המוקד שלה בלימודי התיכון עירוני א' בתל אביב. בין Rbb, Wildwechsel ; Friedrichsstadtpalast, show בתחום עיצוב התלבושות: בבימויו של דימיטרי צ'רניאקוב. בתיאטרון me ; Schillertheater, Die Zarenbraut . La Traviata, La Sposa dello Zar סקאלה די מילאנו, עבדה כעוזרת תלבושות בהפקות ועסקה בשרטוט טכני Staatstheater Darmstadt- עבדה כעוזרת הפקה בהנהלה הטכנית ב 2018 עד 2016- מ וניהול הסדנאות. שנה לבאוהאוס, פרנקפורט; 100 החלה לעבוד כמעצבת עצמאית. בין ההפקות להן עיצבה: פסטיבל 2017 בשנת מעגל הגיר, החייל הרזה, אכזר ;)TFN Theater( אדולף ;)Staatstheater Darmstadt( , בהסוואה, בגוף הזמן 2666 (תיאטרון השעה בשיתוף עם יורם ילד שוק (תיאטרון אורנה פורת), אלוף העולם (סטודיו ניסן נתיב), מכל המלך (תיאטרון באר צומת וולקן (בית ספר למשחק גודמן), המכוער (תיאטרון השעה), כל הדרך הביתה לוינשטיין), .)TFN Theater( סטלה שבע), בין היתר, מאסטרנטית לספרות עברית באוניברסיטת בן גוריון, אמא, בת ורעיה.

רוני כהן – תאורה אותלו, אהובת הדרקון, הנסיכה האמריקאית, תעלולי סקפן, גן בתיאטרון החאן: הדובדבנים, הלילה השנים-עשר, אוכלים, מולי סוויני, חוקר פרטי, תהלה, האדרת, הצוענים של יפו, דוד וניה, הנשים העליזות מוינדזור, כנרת כנרת, פילוקטטס, שיר ישן, רחוק..., חלום ליל קיץ, נפוליון - חי או מת!, חקירה חוזרת בעניין מותו המוזר של אנרכיסט מפוקפק, הפרקליט, נושים, פונדק הרוחות, יתוש בראש, אוי אלוהים, האיש שחשב שאשתו היא כובע, אנטיגונה, סיפור על אהבה וחושך, טייבלה והשד, רוחות עליזות, הַדֶּבֶר, חתונה בשעת מגפה, הסבתות, היה שלום מר ועוד. הפמן

אישה בורחת מבשורה, אדם לא מת סתם, מלחמה, מועדון האלמנות העליזות, מבקר המדינה, בתיאטרון הבימה: אהבת חיי, גוד ביי אפריקה, סרט צרפתי, מראה מעל הגשר, ולנטינו, רוחלה . בתיאטרון בית ליסין: בגדי המלך נשים לא מציירות, קומדיה של טעויות, אפריל הקסום, השחף, . בתיאטרון באר שבע: מתחתנת, אמא מאוהבת גם הוא באצילים, מעגל הגיר הקווקזי, משפט פולארד, כולם רוצים לחיות, . בתיאטרון הקאמרי: הביתה הביתה ארגנטינה, . בתיאטרון חיפה: ארוחת טעימות, רישיון לחיים, פשוט לאהוב, אגדת דשא, אוטוטו זוכה בלוטו, אניהו . אמא תרזה איננה, אמסטרדם האשליה, הקיץ, הנסיכה האמריקאית, נפוליון זכה בפרס התיאטרון הישראלי על עיצוב התאורה להצגות החאן: – חי או מת!

13 תיאטרון החאן

אודי בן משה מנהל אומנותי: | יורם ברוורמן מנכ"ל:

, עמוס אונגר, אבי בלשניקוב, אמרי בן עמי, רות דיסקין, יוסי הראל, גורי זילכה, יעל מושיק ביבי – יו"ר חברי הוועד המנהל: חקלאי-קאופמן, מיכה טל, מיכל לקס, ינון עוז-ארי, תמר פיינברג, ענת פינסטרבוש, יובב צור, ד"ר רענן קופ, יובל קורן, ניסן רז, אפרת שהם הילדסהיימר גוף מבקר: ציפורה כהן – רואת חשבון שחקני להקת תיאטרון החאן: ניצן לברטובסקי, אודליה מורה-מטלון, כרמית מסילתי, שחר נץ, יוסי עיני, ויטלי פרידלנד, יהויכין פרידלנדר, עירית פשטן, אריה צ'רנר, ניר רון, איתי שור, ארז שפריר שחקנים להצגה: ענאן אבו-ג'אבר, איצ'ו אביטל, יארא אזרייק, תמר אלקן מאושר, דניאל ברקאי, מני גרוס, עֹפר גרינברג, יואב היימן, יוסי ירום, אור לומברוזו, ישראל פניאל, סוזנה פפיאן, נעמי פרומוביץ-פנקס, בר שדה צוות תיאטרון החאן: חשבת ומנהלת אדמיניסטרטיבית: ברטה שטרית; מנהל טכני וייצור: ששון חזם; מנהל תאורה וסאונד: רוני כהן; מנהלת מכירות חוץ ומחלקה חינוכית: אירית בלומנפלד; מפיק אומנותי: אסף ברזניצקי; מנהלת שיווק ויח"צ: שרי נחשוני; רכזת שיווק ודיגיטל: ספיר זוהר; עוזרת מנכ"ל ומזכירת התיאטרון: נעמה אנוֹש; ניהול הפקה: יהודית כץ, קרן אור גדון; הנהלת חשבונות: מרינה ברייטר; מנהלת מנויים: קרן ברק; דרמטורג: יותם גוטל; מנהל במה: עאסם אל-שריף; תאורנים: יונתן לוי, ריינהרד סטו, יצחק סקילי, זיו בר-דוד, אייל סטוצ'ינסקי; טכנאי קול: ערן צמית, איליה סורין, יונתן זכרוב; עובדי במה: חאלד חמדאן, אדם פסח, שגיא שם טוב, מחמוד גית; הלבשה ואביזרים: פאולה טימונר, תמרין קול, אלונה אפקריאן, הילה הולצר; איפור ופיאות: סופי מולדבסקי; קופאיות: טליה אליאב, גאיה בן עמי, מעיין הירשפלד, נעמי ישראל; מח' טלמרקטינג: בת-אל מרציאנו (אחראית משמרת), רחל אנקרי, נאוה ברנר, ישראל גושן, זהבה לוי, בתיה מהריאן, טל מרקובסקי לרנר, שושי קנדל, יערה שריג; אחראית דיילים: עדי גינת; דיילים: צרויה אייקין, שי אלהרל, רווית אשכנזי, שירה הר, אופיר זייף, רותם נהיר, דניאל רשף, טל שורש, נעמי שרמן; כתוביות: שירה יעקובוביץ אגודת ידידי תיאטרון החאן: אגודת ידידי תיאטרון החאן הוקמה במטרה להבטיח את המשך קיומו של התיאטרון, לעודד את העשייה התרבותית והאמנותית המפוארת שלו ולבסס את מעמדו הציבורי. חברי אגודת הידידים מוזמנים להצגות הבכורה החגיגיות ולקבלות הפנים שלאחריהן, נחשפים לעשייה התיאטרלית, נפגשים עם יוצרים ומוזמנים לאירועים מיוחדים. חברות באגודת הידידים כרוכה בתרומה שנתית לתיאטרון. naama@khan.co.il : נשמח לצרף ידידים נוספים. להתקשרות יו"ר אגודת הידידים: עו"ד חגי שמואלי יועץ משפטי: עו"ד עמי פולמן | מבקר פנים: רו"ח יאיר אלון עמיתים /// נווה אייל, מיכל ועמוס אונגר, דודו אלישר, יעל ורמי ארז, רוז ואליהו בן טובים, זהר ג'ינאו, נורית ואהל הרמן, דן זיסקינד, רות חשין, צביקה יוכמן, שי ומיכל ליפשיץ, לסלי סבה וורדה שיפר, ענת פורת, רונית ושלמה רבינוביץ', שלומית ופלג רדי, גאולה שמואלי, דורית וחגי שמואלי, אריאל שנהר, תמר שנהר, אנה שניידר ידידים /// רונית ואפי אברמזון, פרנסיס וברוס אופנהיימר, אורה ויעקב אחימאיר, שלמה אילון, גדעון ועליזה אלון, ירון אנג'ל, בתיה ארטמן, עליזה אשד, מושיק ויעל ביבי, דורית ויחזקאל ביניש, מירלה ושרון במברגר, ניצה בן-אלישר, דבורה בן דוד, עופרה בן יעקב, רובי ובניה בן-נון, נטע בן פורת, חיים בן שמעון, סוניה וזמיר בקל, רמי בר גיורא, נעה וישראל בר גיל, נורית ואמתי ברקול, חביבה וחזי ברקלי, מלכה גאגין, רעיה וחנוך גוטפרוינד, מזל גרטין, דינה ויורם גרינשפן, דפנה גרנות, יהודה דוידוב, מירי ודני דינוביץ', טובה הרצל, נעמי וינד, מירה ויינשטין, דניאלה וכסלר, אילנה ויורם וקשלק, יהודית זליג, אורה זק, ציפי זרנקין ויואב איגרא, פרנסין וראובן חזן, טלי חיימסקי, נחמה חסון, נעמי חפץ, אפרת ומיכה טל, דליה טלמור, ליטל ידין, איטה ילין, נאוה וחיים יפה, ארי כהן, עופר ותהילה כהן-כהנא, עמליה כהן, שרה כהן, רעיה ואביעד כהנא, יוסי לוי, עופר והילה לוי, רינה ואיתן לוי, חבצלת לורברבוים, פיני לזוביק, דינה ושלמה מור יוסף, דורית ונפתלי מיכאלי, אריאלה מן, רפי מרון, רחל מרין, טלי ודני נווה, אריאל נסים, שמחה סיגן, רות ומיכאל סלע, לבנה ודן בניה סרי, עמי וחווה פולמן, רחל פייטלסון, ענת ואלכס פינסטרבוש, לינה פישר, מיכאל פרימן, ברוריה פרסבורגר, נעמי ודוד קאסוטו, דב קולני, אבי קוסטליץ, יהודית קרפ, ברטה רג'ואן, ציפי רומן, זיוה רותם, אורנה וצלי רשף, זאב ותרצה שביט, אורון ואיריס שגריר, תמר שילה, יהודה שפירא, יפה שפירא ועופרה הלפמן, אביבה ויואל שר, אורי שרף שוחרים /// עמיר וריקי בירם, אבי בלשניקוב, שמעון ברזילי, נירה וישראל ברטל, דברה ולואיס גרבר, מומי ונילי דהאן, רנה ומאיר חת, אמיר לנג, ג'ואנה ואברהם קושניר, אליס שלוי, אורנה ויוני שסטוביץ'

מיסודה של הקרן לירושלים בתמיכת הני גסטטנר, ובסיוע משרד התרבות והספורט ועיריית ירושלים

1970 בתחילת קיץ

14

Early Summer 1970 Based on a novella by A. B. Yehoshua A Story Meets a Stage Adaptation and Direction: Mor Frank Actor : Yehoyachin Friedlander

Set and Costume Design: Alona Rudnev Lighting Design: Roni Cohen

Early in the summer of 1970, a high school principal pursues a bible teacher who is refusing to retire, asking to deliver some news. What does he intend to say? Is the teacher about to be fired? Or might the news have something to do with his only son, sent off to war? And why is all this destined to repeat itself?

An intimate encounter that bravely explores delicate human themes – old age, love and bereavement.

A one-man play based on a novella by A.B. Yehoshua, adapted and directed by Mor Frank, starring Yehoyachin Friedlander, one of the leading actors in the Jerusalem Khan Theatre's ensemble.

Six months after the death of A.B. Yehoshua, the Jerusalem Khan Theatre is offering a play which serves as a living monument to Yehoshua's diverse and moving oeuvre.

Production Manager: Keren-Or Gadon Assistant Director: Keren Orr Production and Technical Supervisor: Sasson Chazam Lighting and Sound Manager: Roni Cohen

Program Editor: Assaf Berznitsky Stage and Poster Photography: Yael Ilan

Poster and Program Design: Elad Elharar – Design & Illustration Public Relations: Sari Nachshoni , The Jerusalem Khan Theatre English Translation: Yaniv Farkas

Running time: about 1 hour, no intermission Premiere: November 19 th , 2022

צוות ההצגה: רוני כהן, מור פרנק, קרן אור, קרן אור גדון, יהויכין פרידלנדר (יושב)

15 תיאטרון החאן

צפו בטריילר ההצגה:

www.khan.co.il kupa@khan.co.il 02-6303600 :' טל

מרכז החאן (ע"ר)