החאן -הסבתות - קומדיה בסגנון חופשי

שירילי דשא מאת והשחקנים רוני סיני כותב שותף: שירילי דשא בימוי:

הסבתות

2

בדיור מוגן אי שם מתגוררות ארבע דיירות מיוחדות מאוד: פלה, המעוניינת למצוא גבר לערב רומנטי; שוש, קיבוצניקית, מחברת חמשירים שרוצה לחגוג יום הולדת לבעלה המת; עזיזה, ממציאת הפטנטים עבור גיל הזהב שרוצה להשתתף בכנס חדשנות; וסוניה שמצפה שהנכד שלה ויטלי יבוא ויאכל מהמאכלים שלה. הסבתות מבקשות לעצמן חופש לחלום, לבשל ולחיות, אלא שלוסי האחות הסיעודית רוצה אותן שקטות וצייתניות. בין סדנאות יצירה, שיעורי פילאטיס ובישולים מתחת לרדאר, הסבתות מכריזות על עצמאות ומתריסות כנגד הדור הצעיר, דור הנכדים שלהן, שמגלה חוסר אכפתיות. הסבתות השובבות בועטות במוסכמות, נאבקות בחידושים הטכנולוגיים שכופה עליהן המודרנה ומסרבות לתת לגיל לעשות את שלו. הן לא יתנו לאף אחד להספיד אותן בטרם עת! ההצגה נולדה כמחווה לדור הוותיק, שמצא עצמו מבודד ומנותק בעת משבר הקורונה. זו הצגה קומית ונוסטלגית, מלווה בשירים וריקודים, שבה גברים מגלמים נשים כמיטב המסורת השייקספירית. היא נוצרה בשיתוף השחקנים על פי זיכרונותיהם מהסבתות האישיות שלהם (וגם קצת מהסבים שלהם). זוהי יצירה מקורית, המאירה באור מצחיק ובעיקר מתגעגע את החברים והחברות בני גיל הפרישה, שללא ספק יש לנו עוד הרבה מה ללמוד מהם.

אסף ברזניצקי תכנייה: שרי נחשוני – תיאטרון החאן יחסי ציבור: yaelilanblog.com יעל אילן צילום הצגה ופוסטר: אלעד אלחרר עיצוב תכנייה ופוסטר: eladelharardesign.com

צוות הפקה: יהודית כץ הפקה וניהול הצגה: ששון חזם מנהל טכני וייצור: רוני כהן מנהל תאורה וסאונד: סופי מולדבסקי עיצוב תסרוקות, פיאות ואיפור: פאולה טימונר, ויולטה פראדו, תמרין קול, מלבישות: אלונה אפקריאן ואדים לוין, לודמילה קוזלוב חַיָּטוּת ותפירה: סדנת התיאטרון ייצור תפאורה: יוסי עיני עיצוב וייצור המצאות ופטנטים: עאסם אל-שריף מנהל במה: חאלד חמדאן, אנטון קוצ'ר, שגיא שם טוב, עובדי במה: יונתן ששון יונתן לוי, ריינהרד סטו, יצחק סקילי, דורון דונין תאורנים: מיכאל אבבו, עידו מנדיל, ספיר שרון סאונד: אליענה מגון עוזרת במאית:

דקות ללא הפסקה 20- משך ההצגה: כשעה ו 2021 באוקטובר 9 : הצגה ראשונה

3

תיאטרון החאן

מבצע סבתות הבמאית והכותבת שירילי דשא והכותב השותף רוני סיני מספרים על תהליך היצירה מראיין: יותם גוטל, דרמטורג תיאטרון החאן : מנין נבע הרעיון לעשות הצגה על סבתות? יותם : בתקופת סגר הקורונה הראשון חשבתי הרבה על הסבתות והסבים שלנו, כלואים בבתיהם שירילי או בדיור מוגן, מנותקים מהמשפחות שלהם. הרגשתי שמגיעה להם התייחסות מיוחדת, וראוי לעשות עליהם הצגה. : איך נראתה העבודה בחדר החזרות? יותם : השלב הראשון היה שלב התחקיר. השחקנים הביאו לחדר החזרות תמונות, סיפורים וזיכרונות שירילי מהסבתות שלהם. בעזרת בגדים וחפצים כל שחקן התחיל לגבש את דמות הסבתא שהוא עומד לגלם. : בשלב הבא התחלנו לעשות אימפרוביזציות ולהפגיש בין הסבתות, רוני

וגם להכניס אל עולמן את האחות הסיעודית שמטפלת בהן. השחקנים היו מאוד פוריים ויצירתיים, צחקנו המון, צילמנו הכל, ואז מתוך החומר המצולם בחרנו ממה לבנות את ההצגה.

: מה הנחה את ההחלטות שלכם במעבר יותם מתקופת החזרות אל שלב הגיבוש לקראת ההצגה? : מתוך הסצנות שהשחקנים יצרו, הבנו שירילי שאנחנו רוצים לספר סיפור על ארבע נשים בגיל השלישי שחיות יחד בדיור מוגן, שזו בעצם התחנה האחרונה. הרי מדיור מוגן אף אחד עוד לא חזר הביתה... : הסבתות שלנו מתעקשות להמשיך להיות רוני פעילות ורלוונטיות, למרות שמבחינת החברה הן כבר רגל אחת בקבר. בחדר החזרות נוצרה חברות בין ארבע "הסבתות" של השחקנים, כך שבחרנו לספר גם על חברות אמיצה בגיל השלישי בין ארבע נשים מאוד שונות זו מזו. : ואני גם התחלתי להרגיש רגשות אשם, שירילי שאולי לא ביקרתי מספיק את סבא וסבתא שלי, שלא אמרתי להם מספיק כמה אני מודה להם וכמה אני אוהבת אותם, שלא הספקתי לשאול אותם כל כך הרבה דברים שרציתי לשאול, ועכשיו כבר מאוחר מדי. גם את רגשות האשמה האלה יצקנו לתוך ההצגה שלנו.

ניר רון, יוסי עיני

4

הסבתות

: איך התאפיינה העבודה המחזאית בחדר החזרות? במה היא הייתה שונה מעבודה על מחזה בתהליך יותם כתיבה "סטנדרטי"? : במחזה "סטנדרטי" אתה נשען על רעיון אחד מרכזי ואיתו אתה יוצא לדרך. המחזה "הסבתות" דומה רוני יותר לפאזל שמתאחד לכדי הצגה אחת. : מה הייתה מידת המעורבות של השחקנים בעיצוב הצורה הבימתית של הפרויקט? יותם : השחקנים שותפים מלאים בתהליך היצירה. הם היו מעורבים בכל תנועה ובכל מילה שנאמרת. שירילי : נכון. השחקנים היו שותפים מלאים בבניית המחזה וגם בגיבוש הצורה הבימתית שלו. בשונה מעבודות רוני אחרות היה כאן סוג של דמוקרטיה. שילוב האנרגיה היצירתית של כלל השחקנים והיוצרים הביא את היצירה לכדי צורתה הסופית. : ולסיום, מה גיליתם על הסבתות הללו – שלא ידעתם בתחילת הדרך? יותם : אני חושבת שכל סבתא בהצגה מורכבת בסופו של דבר משילוב בין הסבתא המקורית, קצת שירילי מסבא, מאמא, מאבא וגם מהשחקן עצמו.

ארז שפריר, יוסי עיני, ניר רון

תיאטרון החאן

5

ארז שפריר

הסבתות

6

סבתא שלי, אהובה ברמן ז"ל כמה דברים שלא הספקתי לשאול את סבתא שלי אהובה: האם עליתם לארץ כי המשפחה שלכם ברחה מפוגרום? למה תמיד האכלת את החתולים בחצר למרות שלא סבלת חיות? היית בדיכאון אחרי לידה? איך שמרת על כשרות וגם נתת לסבא לאכול שינקן במרפסת? איך זה שיש כל כך הרבה תמונות שלך ושל סבא בחו"ל, אבל באף אחת מהן את לא מחייכת? מהם כל הדברים שאמרת לסבא באידיש כדי שאני לא אבין? ומהו סוד הרוטב שלך לעוף צלוי שהיה הכי טעים בעולם? סבתא אהובה, אני מאוד מתגעגעת אלייך, ההצגה הזאת מוקדשת לך. תודה גם לסבא שלי אברם, ולאמא שלי ניצה, שהיא הסבתא המושלמת. שירילי דשא

ניר רון, ויטלי פרידלנד

סבתא אהובה ושירילי

7

תיאטרון החאן

סבתותיים היו לי שתיים סבתותיים היו לי שתיים אפורות שיער ועובדות כפיים, לו בחיים נותרו – היו אז בנות מאתיים. האחת, עזיזה שמה, בבריחה לילית ברגל מעירק הגיעה, והשניה, סימה שמה, באונייה עלתה מרבאט עם אחד-עשר ילדים על כתפיה. אחרי המעברה לעיירת פיתוח שתיהן הגיעו. קוסקוס מרוקאי ופיתה עירקית אכלו, בחגים מוסיקת עוד, כינור ודרבוקות ניגנו. מסיפורים ומתמונות דהויות החלטתי לשלב בין סבתותיי היקרות.

ואז עלו בי זיכרונות קטנים בשחור לבן: הנה סבתא עזיזה כובסת את כותנותיה בגיגית אלומיניום ו'סינתבון', והנה מסטיק לעוס שלי דבוק על שערה של סבתא סימה בלילה כשביקשתי במיטתה לישון.

אבל בגלל השנים המעטות שלי בקרבתן משהו היה חסר... אז ל'תערובת' הוספתי את היצירתיות וידי הזהב של אבי יצחק זכרונו לברכה וכמה אנקדוטות מאמי רחל היקרה.

יוסי עיני

סבתא עזיזה שלי, מיקס של עץ שורשים שכל קשר בינו לבין המציאות מקרי בהחלט, ולפעמים גם לא...

סבתא עזיזה ז"ל

אמא רחל ואבא יצחק ז"ל

סבתא סימה ז"ל

הסבתות

8

סוזנה וסבתא אנה

סבתא שלי אנה סבתא שלי אנה עלתה לארץ ממוסקבה. היא אוהבת מאוד להגיע להצגות שלי, אבל אף פעם לא לגמרי מבינה מה אנחנו השחקנים מדברים, בגלל העברית. אני כל כך שמחה שבהצגה שלנו יש את סבתא סוניה שמדברת רוסית, כי סבתא שלי סוף סוף תבין וללא ספק תצחק. הצחוק שלה מאוד חשוב לי. לאחרונה, בכל פעם שאני רוצה לקבוע משהו לסבתא שלי או שואלת על איזשהו תאריך, היא אומרת לי "אני לא מתכננת כלום. אי אפשר לדעת..." ביקשתי ממנה שהפעם תתכונן ותשתדל להחזיק מעמד כדי לראות את ההצגה "הסבתות". אני משוכנעת שהיא תיהנה מאוד, וזה יהיה עבורי משמעותי.

סוזנה פפיאן

9

תיאטרון החאן

אדובנצ'יק סבתא שלי חיה את המלחמה. את המאבק לשרוד. היא לקחה על עצמה את תפקיד המאכילה ומעולם לא עזבה אותו, גם כשהדבר כבר לא היה נחוץ כלל. היא דאגה שנהיה בריאים ושבעים, וברבות הימים מה שנשאר מהרצון לחבק ולהגן הוא דאגה חסרת רסן.

היא דאגה כשיצאנו, כשחזרנו, כשהלכנו לישון, ובעיקר דאגה שלא נישאר רעבים. סירוב לאכול היה מעורר דאגה גדולה. "תאכל, למה אתה לא רוצה?", הייתה זועמת. אם עניתי שאינני רעב, הייתה מוסיפה בדאגה אבסורדית מלאת פליאה: "אז לא תאכל? זהו?". הדאגה שאולי משהו יקרה לי הייתה מחזיקה

אותה ערה בלילות. חסרת מנוחה הייתה כשעזבתי את ביתה לכמה שעות להסתובב בשיקאגו, לשם עברה בסוף חייה. .30 הייתי אז כבר בן היא הייתה נעמדת מודאגת בחלון ובוהה בי מתרחק. אם הייתי מסתובב אליה ומנופף לשלום, הייתה בוכה כאילו עזבה אותי למותי. כשחזרתי כעבור ארבע או חמש שעות, הייתי מוצא שהיא עדיין שם בחלון, בדיוק כפי שעזבתי אותה. מתייפחת, מניחה יד על עיניה ופורשת למיטה, כאומרת "איני עומדת בטירוף הזה". "למה את בוכה, סבתא?", הייתי שואל בהיכנסי לחדר השינה. "נמאס לי מכם. לכו כולכם לתחת!", הייתה עונה. היא נישקה נשיקות רטובות וחיבקה חיבוקים מלאי רגש, זעמה על מחירי הדירות והמזון בישראל. "בשביל זה עשו היהודים מדינה? שלא יוכלו להרשות בה כלום לעצמם?" הייתה אומרת. וכשדיברנו בטלפון הייתה בוכה למשמע קולי, ומעבירה ברעד את השפופרת למי שהיה לידה. כל חייה חשבה על המשפחה, דבר לא שימח אותה יותר מהידיעה שאני מאושר. בקרב המשפחה היינו קוראים לה "אדובנצ׳יק", על שם הצמח שבשלב מתקדם של חייו הופך לכדור שערות סיבי המכונה בעברית גם "שערות סבא". לפעמים אני חושב שאלמלא ספגתי את כמות הרגשות שהפגינה, כנראה שהייתי שחקן מאוד שונה ממה שאני היום. אולי אפילו לא הייתי שחקן כלל.

ויטלי פרידלנד

ויטלי וסבתא סימה 10 הסבתות

מכתב לסבתא סבתא שלום. מה שלומך? איך בתל אביב? אני כבר ממש מחכה לביקור הבא, אולי בחופשת סוכות. אשמח ללכת שוב לגן החיות, ובדרך חזרה לעצור בקיוסק של חיים ולקנות מסטיק עגול. פה בקיבוץ כבר ממש מרגישים את הסתיו, החצבים מתחת לאלון כבר פורחים ונהיה קריר בערב. אמא כרגיל קמה מוקדם והולכת לעבוד בקומונה ולפעמים במטבח הילדים, ואחר הצהריים כשאני בא הביתה לחדר, היא שרה. אני אוהב לשמוע את אמא שרה וגם שורקת. אני גם אוהב את השירה שלך. שאלתי את אמא מה זה הריח שאני מריח אצלך כשפותחים את ארונות הבגדים, והיא הסבירה לי שזה נפטלין, וששמים את זה בשביל לסלק את העש. אני לא אוהב את הריח הזה. אני הכי אוהב, כשאני ישן אצלך בתל אביב, להתעורר בבוקר ולרגע לא לדעת איפה אני? זו תחושה קצת מבהילה אבל גם קצת מענגת. סבתא, אני מתגעגע ומקווה שניפגש בקרוב. אני צריך לרוץ.

ניר

ניר רון

אמא חיה רון וסבתא פרידה קליימן

11 תיאטרון החאן

סבתא פֵלָה פֵלָה (פליציה), סבתי החורגת מצד אמי (הסבתא המקורית מרים נפטרה בגיל צעיר) נולדה בפולין בשם רבקה. את המלחמה היא צלחה עם ניירות מזויפים. היא עלתה ארצה והתחתנה עם סבי משה, אלמן עם שלוש בנות (הצעירה ביניהן היא זהבה אמי). את חלק הארי בחייהם העבירו סבי וסבתי בעיר ניו יורק. כשהגיעו ארצה לביקורים, זכיתי להיחשף לדמותה הססגונית של סבתי: תמיד לבושה בשמלה מעוצבת (היא התפרנסה מקונפקציה ושלטה ברזי התפירה), מגונדרת מכף רגל עד ראש, עונדת תכשיטים. שיערה

מעוצב ומתוחזק היטב בפֵן ובספריי לשימור "הפריזורה". יד אחת אוחזת בסיגריה, השנייה מנפנפת בעצבנות במניפה. קודם כל כי לא היה מזגן בדירה הקטנה של הוריי, אבל גם כי הטמפרמנט שלה היה סוער ביותר. קולה היה תמיד נמוך מעישון סיגריות בשרשרת, והיא נבחה פקודות על סביבתה בבליל של עברית, אנגלית, יידיש ופולנית.

בתהליך החזרות על ההצגה הייתה סבתא פלה מקור השראה בלתי נדלה, אבל ככל שעבר הזמן והעמקנו בעבודה, הרגשתי איך צפים ועולים בי זיכרונות מכל נשות השבט של משפחתי מצד אמי. דודותיי מלכה ועליזה, שנולדו בשכונת שפירא בת"א, חיו תקופה לא מבוטלת בארה"ב, אבל שורשיהן נטועים בפולין. אמי זהבה לא בין החיים, וגם אחותה מלכה לא. נותרה רק דודה עליזה, שהגנה בנערותה בחירוף נפש על אמי מנחת זרועו של סבי, שבבגרותה עסקה בעזרה סוציאלית לחלשים ולנדכאים מכל דת, גזע ומין, שתמיד הקפידה להגיע לתיאטרון ולצפות בכל התפקידים שגילמתי. לצערי הרב היא חלתה לאחרונה בשיטיון, ואני בספק אם תצליח להגיע לצפות בהצגה "הסבתות". את התפקיד הזה אני מקדיש לה. ואולי נחסך ממנה סבל; היא לא סבלה את פלה!!!

סבתא פלה בצעירותה

ארז שפריר

12 הסבתות

שיר הסבתות מילים: רוני סיני ושירילי דשא

מישהו חכם אמר שרק על הבמה אפשר להקים לתחיה מתים ולתת להם עוד קצת חיים אם נותרו עוד מילים לומר ולא הספקנו כי היה מאוחר על הבמה בכל זאת מותר לזמן אותן לזמן קצר:

הסבתות

והערב נפגיש את ארבעתן על הבמה בדיור המוגן כל שחקן עם הסבתא שלו שתחזור במיוחד בשבילו

כי אם שחקן מתגעגע לסבתו אחרי מותה, הוא תמיד יכול לגלם את דמותה ואם הוא משתוקק לומר לה כמה הוא אוהב אותה הוא תמיד יכול לגלם את דמותה. אם הוא רוצה לחבק אותה

הוא יכול לשחק אותה. היא תעלה מתוך הזיכרון כי ככה זה בתיאטרון.

מתוך המחזה

יוסי עיני, ארז שפריר, ניר רון

13 תיאטרון החאן

יוצרים

בימוי וכתיבה שירילי דשא – בוגרת מגמת התיאטרון בתיכון לאמנויות תלמה ילין. בוגרת בית הספר לתיאטרון פיזי של ז'אק ל'קוק, פאריז. (פרס ראשון בפסטיבל דרמה קטנה שיחקה בהצגות שונות ביניהן: הצגת היחיד – עבור פסטיבל ישראל. בתיאטרון הבימה קומדיה בסגנון חופשי התיאטרונטו), שלום ולא הייתה חלק מקבוצת הצעירים. בתיאטרון חיפה יצרה את ההצגה . לכל השדים והרוחות , ובתיאטרון הקאמרי שיחקה בהצגה להתראות בתיאטרון חנות קטנה ומטריפה בין עבודותיה בתחום הבימוי והכתיבה: המחזמר . ביימה ביחד עם רוני סיני 2010 – פרס הבימוי פסטיבל חיפה החברות של זזה העממי, . ביימה את בילי שוורץ . כתבה במשותף עם אוהד חיטמן את המחזמר בהרטי את המופע ההודי בתיאטרון החאן. טייבלה והשד ). ביימה את ההצגה 2019 בתיאטרון הקאמרי (פרס יוסף מילוא לבימוי אניהו ההצגה , שבעת הגמדים, פרצוף חמוץ בתיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער: כתבה (יחד עם רועי שגב) וביימה את ההצגות: (זוכת פרס אסיטז' על בימוי וכתיבה) ועוד הצגות רבות. טובים השניים , ביימה כאן גרים בכיף (על אביה), כתבה את הסדרה הקומית פשה בין עבודותיה לטלוויזיה: הסדרה הדוקומנטרית (זוכת פרסי האקדמיה על בימוי וכתיבה). ילדי בית העץ ואת הסדרה בנות הזהב את הסדרה

כותב שותף רוני סיני – .1996 . בוגר הסטודיו למשחק של ניסן נתיב תל אביב 1969 - נולד בירושלים ב

– כתיבה ובימוי (זוכה פרס הבימוי, ההצגה, השחקן והשחקנית. סטפן בין עבודותיו: – כתיבה ובימוי (ניסן נתיב – צוותא, פרס שמן על בד .)1997 החממה פסטיבל עכו – כתיבה ובימוי (ניסן כלב צמר .)1999 התיאטרון בקטגוריית הצגת הפרינג' של השנה – כתיבה ובימוי על פי שלום עליכם (תיאטרון באר הזכייה הגדולה .)2000 נתיב (הפקה פרטית 2004 , – במאי שותף עם שירילי דשא וג'וג'ו קהן בהרטי .)2002 שבע איזראל ז'ורנאל .)2009 (אינקובטור בטטות בינלאומית שרצה כעשר שנים באירופה). .)2014 , (תיאטרון חיפה בבימוי ניר ארז בומרנג .)2012 , (תיאטרון חיפה בבימוי משה נאור (הקאמרי, כתיבה אניהו .)2018 , (הבימה, כתיבה בשיתוף עוזי וייל, בימוי: רועי שגב הרובוטית טייבלה ,)2019 , (בית ליסין, בימוי רועי שגב הגלולה .)2019 , בשיתוף אתגר קרת, בימוי: שירילי דשא (החאן, על פי בשביס-זינגר, בימוי: שירילי דשא). והשד

14 הסבתות

תפאורה ותלבושות סבטלנה ברגר – בוגרת ביה"ס ע"ש גרקוב (רוסטוב, רוסיה), והחוג לתיאטרון באוניברסיטת ת"א. אנטיגונה, אוי אלוהים, יתוש בראש, חקירה חוזרת בין עבודותיה בעיצוב תפאורה: בעניין מותו המוזר של אנרכיסט מפוקפק, העולם האחר, הנשים עליזות מוינדזור, דוד וניה, החולה המדומה, חוקר פרטי, גן הדובדבנים, הנסיכה האמריקאית, אהובת הדירה בתיאטרון החאן; הדרקון, אותלו, המצליחים, נישואים, קיץ, אושר, צל חולף שניות, האפקט, כלוב העליזים, דונה פלור 12 - דקות ו 4 , של רוזה, נופים קסומים בתיאטרון באר נשואה לשניים, גרין מייל, רומיאו ויוליה, רוחות, רק אתמול נולדה מלך הכלבים, משרתם של שני אדונים, הים הכחול העמוק, עקר בית, מדליה שבע; מקווה, בתיאטרון הקאמרי; השיבה, סוס אחד נכנס לבר, עד לא ידע בתיאטרון בית ליסין; להרי איש הכריות, מחיר בתיאטרון גשר; 12- הלילה ה בתיאטרון הבימה; החולה המדומה, קוריולאנוס הכיתה המעופפת, מומו, אמיל והבלשים, יותם ויעלי, ספר הג'ונגל בתיאטרון חיפה; הכבוד, משהו למות בשבילו בתיאטרון לילדים ולנוער באר-שבע. מלכת השלג במדיטק; גן הדובדבנים, אבודים ביונקרס, עפיפונים, הרולד ומוד, הגיבן מנוטרדם, טירונות בלוז, בין עיצוב תלבושות: בתיאטרון הקאמרי; גם הוא באצילים בתיאטרון גשר; שונאים – סיפור אהבה בתיאטרון באר שבע; חברים איש הכריות, מחיר הכבוד, בתיאטרון הבימה; קוריולאנוס, מירל'ה אפרת, משפחה עליזה, פירורים, ארטון, טנגו אהבה אחרונה, החזן מווילנה, ילדי הצל בתיאטרון חיפה; שלוש מסיבות, אירמה לה דוס, המקום ממנו באתי בתיאטרון החאן. סיפור על אהבה וחושך, רוחות עליזות ביידישפיל; . זוכת פרס התיאטרון הישראלי על עיצוב (אמיל והבלשים) 2008-2009 זוכת פרס הבמה לילדים ונוער לשנים (מלך הכלבים). 2017 תפאורה לשנת תאורה רוני כהן – אותלו, אהובת הדרקון, הנסיכה האמריקאית, תעלולי סקפן, גן בתיאטרון החאן: הדובדבנים, הלילה השנים-עשר, אוכלים, מולי סוויני, חוקר פרטי, תהלה, האדרת, הצוענים של יפו, דוד וניה, הנשים העליזות מוינדזור, כנרת כנרת, פילוקטטס, שיר ישן, רחוק..., חלום ליל קיץ, נפוליון - חי או מת!, חקירה חוזרת בעניין מותו המוזר של אנרכיסט מפוקפק, הפרקליט, נושים, פונדק הרוחות, יתוש בראש, אוי אלוהים, האיש שחשב שאשתו היא כובע, אנטיגונה, סיפור על אהבה וחושך, ועוד. טייבלה והשד, רוחות עליזות, הַדֶּבֶר, חתונה בשעת מגפה אישה בורחת מבשורה, אדם לא מת סתם, מלחמה, מועדון האלמנות בתיאטרון הבימה: אהבת חיי, גוד ביי אפריקה, סרט בתיאטרון בית ליסין: העליזות, מבקר המדינה, בגדי המלך. נשים בתיאטרון באר שבע: צרפתי, מראה מעל הגשר, ולנטינו, רוחלה מתחתנת, אמא מאוהבת. גם הוא באצילים, בתיאטרון הקאמרי: לא מציירות, קומדיה של טעויות, אפריל הקסום, השחף, הביתה הביתה. מעגל הגיר הקווקזי, משפט פולארד, כולם רוצים לחיות, ארוחת טעימות, רישיון לחיים, פשוט לאהוב, אגדת ארגנטינה, אמא תרזה איננה, אמסטרדם. בתיאטרון חיפה: דשא, אוטוטו זוכה בלוטו, אניהו. האשליה, הקיץ, הנסיכה האמריקאית, נפוליון זכה בפרס התיאטרון הישראלי על עיצוב התאורה להצגות החאן: – חי או מת!

15 תיאטרון החאן

מוזיקה איתמר גרוס – פסנתרן, מלחין, מנהל מוזיקלי ומעבד. גדל ולמד מוזיקה בעמק יזרעאל, שירת כפסנתרן וכמעבד בתזמורת חיל האוויר. הוביל את להקת הגרובטרון. ניגן, הקליט והיה שותף ביצירתם של אומנים רבים, כגון יוני רכטר, אתי אנקרי, נורית גלרון, להקת הדורבנים, תזמורת הג׳אז הישראלית ועוד רבים. בעל תואר ראשון במוסיקה של המכללה . פולוספוט האקדמית אונו. זוכה מענק מפעל הפיס לתרבות על יצירתו המקורית ,)2012 (הבימה איש עומד מאחורי אישה יושבת מוסיקה מקורית לתיאטרון ומחול: הדלת ממול ,)2014 (בית צבי המתלבט ,)2013 (ההצגה הזוכה בפסטיבל עכו פפפפפפ ,)2016 (סמינר הקיבוצים השחף ,)2015 (הצגת ילדים החולד הקטן ,)2014 (תיאטרון החאן בזמן שהגחליליות נעלמו ,)2018 (סמינר הקיבוצים רוברטו צוקו ,)2017 (תיאטרון נוצר הנידפים (תיאטרון באר שבע כלב חתולה ואיש ,)2018 (סמינר הקיבוצים הנערות ההולכות בשנתן ,)2018 (תיאטרון ענבל .)2020 (סמינר הקיבוצים ההולכים בחושך )2020 לילדים ולנוער כוריאוגרפיה יורם כרמי – זוכה פרס רוזנבלום לאמן מצטיין בתחום המחול. מייסד, כוריאוגרף ומנהלה האמנותי של להקת המחול "פרסקו – יורם כרמי". מייסד ומנהל את בית פרסקו למחול ותרבות .2013 ,2012 בתחנה המרכזית החדשה בת"א. מנהל אמנותי – פסטיבל הרמת מסך . יצר עבור להקות מחול 2021 ,2010 ,2008 : יצירותיו הועלו בפסטיבל ישראל בשנים שיץ, בסין, ארה"ב, סרביה וישראל. יצר ועיצב תנועה באופרה הישראלית להפקות: האדונית והרוכל, האיטלקיה באלג'יר, חלום ליל קיץ, מאדאם באטרפליי, מקבת. יוצר ומפיק מופעי מחול ותיאטרון-מחול לילדים ונוער בשיתוף תיאטרון אורנה פורת, התיאטרון הארצי לנוער והמדיטק. מעצב ויוצר תנועה להצגות תיאטרון. הדרכה קולית ריקי בוגטין – זמרת ומורה לפיתוח קול והגשת שיר. למדה שירה קלאסית באקדמיה בירושלים אצל רחל הוכמן. עברה התמחות להוראת natural canta ובלונדון ושירה בסגנון פיתוח קול אצל רחל הוכמן ובנוסף בשיטתה של ג'ו אסטיל בלונדון. בוגרת ביה"ס לתיאטרון חזותי בירושלים, הוראת תיאטרון בסמינר הקיבוצים ודרמה תראפיה בתל שנה בבי"ס למשחק יורם לוינשטיין כמורה בכירה, שם הקימה את 21- חי. עבדה כ המחלקה הווקאלית. (צעירי תיאטרון 22 מנדרגולה, מילכוד בין עבודותיה בהדרכה קולית בתיאטרון: פשוט (תיאטרון גשר), האמן ומרגריטה (תיאטרון באר-שבע) אצבע אלוהים הבימה), (סטודיו יורם שיקגו, קומפני, מתגלגלים (התיאטרון הקאמרי), לאהוב, מקום רחוק בעיר זרה (תיאטרון החאן). נפוליאון – חי או מת!, טייבלה והשד לוינשטיין),

16 הסבתות

משתתפים

עזיזה יוסי עיני – . זכה 2007 בוגר בית הספר לאמנויות הבמה בית צבי. זוכה פרס התיאטרון הישראלי במלגות ע"ש: ירון ירושלמי, עדה בן-נחום, קרן אמריקה ישראל. אנחנו לא כאלה, נוימן, גנרל שוורצפוט במדבר סהרה, עשרים פלוס, ספי, טלוויזיה: פסטיבל בית לחם, מפריח היונים, הבן דוד. קולנוע: הדיפלומטים, המיוחדת, כבודו. ,22 מנדראגולה, מילכוד תיאטרון הבימה: ילדי העגלות, רימון בין לבבות. חיפה: מעגל הגיר הקווקזי. אותלו, מלחמה על הבית, גן שחקן להקת תיאטרון החאן. בין השאר שיחק בהצגות: כיום משחק בהצגות: הדובדבנים, הצוענים של יפו, נפוליון – חי או מת!, חלום ליל קיץ. אנטיגונה, רומאו ויוליה בכיכר, חתונה בשעת מגפה. לוסי סוזנה פפיאן – עקיצה בוגרת סטודיו למשחק ניסן נתיב תל אביב. תיאטרון: אנסמבל "ציפורלה": מלון רנדוו, הממונה על משאבי אנוש. הקאמרי: טבעית, התקפת לב, סטריאוטיפי. מעבר להרים ולגבעות, סרק, לב שקט מאוד. קולנוע: המדיטק: לא דובים ולא יער. ), בלאקספייס, הבוגד. 3 כיפת ברזל, גירושים מאוחרים, רון (עונה טלוויזיה: העולם האחר, פונדק שחקנית להקת תיאטרון החאן. בין השאר שיחקה בהצגות: אנטיגונה, טייבלה והשד, רומאו ויוליה בכיכר, כיום משחקת בהצגות: הרוחות. ועוד. רוחות עליזות, חתונה בשעת מגפה סוניה, ויטלי ויטלי פרידלנד – בוגר תיכון עירוני א׳ לאמנויות, סטודיו למשחק ניסן נתיב תל אביב. זוכה פרס השחקן (תיאטרון המדיטק). מוף ומוריס על תפקידו ב 2017 הטוב ביותר בהצגת ילדים המתופפת ,)+ canal( קפוינט ׳ עד הבאזזר, צ ,)1 (ערוץ הקרב בירושלים טלוויזיה: , מרכבה ירוקה. SSSR אין לה אלוהים, ילדי ). קולנוע: BBC( הקטנה סיפור ישן חדש, לא לשכוח בית ליסין: דיבוק, נוימן אגדת חיילים. תיאטרון: תמונע: לאהוב, אילוף הסוררת. אדמה קדושה, אהובת הדרקון, שחקן להקת תיאטרון החאן. בין השאר שיחק בהצגות: משחיז הסכינים הסיני, הקסם הגדול, הלילה השנים עשר, ירושלים החדשה, הקומדיה תעלולי סקפן, סיפור על אהבה וחושך, טייבלה והשד, כיום משחק בהצגות: של קאלאנדרו. רומאו ויוליה בכיכר.

17 תיאטרון החאן

שוש ניר רון – בוגר סטודיו למשחק ניסן נתיב תל אביב. שיחק בתיאטרון הקאמרי, בפסטיבל עכו זוכה פרס הבמה לילדים ונוער על שחקן השנה מפתח הלב. ובהצגת היחיד 1990 ; זוכה פרס תיאטרון 2014 , ; זוכה פרס רוזנבלום 2008-9 קץ של העץ, בתפקיד משנה ב .2016 , החאן ע"ש מיכה שגריר על מצויינות אמנותית לוקאס, הכלה צייד הפרפרים שחקן להקת תיאטרון החאן. שיחק בהצגות רבות, בהן: מילה של אהבה, צל חולף, הזמרת קירחת יותר, בשיתוף תיאטרון הבימה, והמוות המצליחים, הקץ של העץ, מלחמה על הבית, הלילה השנים-עשר, חוקר פרטי, דוד וניה, המחיצה, פילוקטטס, חלום ליל קיץ, נפוליון – חי או מת!, חקירה חוזרת בעניין הזהו אדם?, ועוד. כיום משחק בהצגות: מותו המוזר של אנרכיסט מפוקפק, פונדק הרוחות ועוד. תקלה טכנית, אנטיגונה, רומאו ויוליה בכיכר, רוחות עליזות, הַדֶּבֶר פלה ארז שפריר – בוגר סטודיו למשחק ניסן נתיב תל אביב. שחקן, בימאי ומעצב תנועה לתיאטרון. חדר מלחמה, טלוויזיה: שורו, ביפ, איש החשמל, אוסטרליה שלי, סבנה. קולנוע: ראש גדול, מגדלים באוויר, החיים זה לא הכל. החולה הקאמרי: פלשתינאית, מקבת, גטו. מתפקידיו הבולטים בתיאטרון: חיפה: באר הופס והופלה. הבימה: המדומה, שלוש אחיות, אנטיגונה, תיקון חצות, רצח. מעקב באפלה. שבע: בתיאטרון החאן. אוי אלוהים והדלת ממול ביים את ההצגות המצליחים, הקסם הגדול, גן שחקן להקת תיאטרון החאן. בין השאר שיחק בהצגות: הדובדבנים, אהובת הדרקון, הנשים העליזות מוינדזור, הצוענים של יפו, נפוליון – חי או תעלולי סקפן, החולה המדומה, יתוש בראש, אנטיגונה, רומאו ויוליה בכיכר, חתונה כיום משחק בהצגות: מת! בשעת מגפה.

18 הסבתות

ארז שפריר, סוזנה פפיאן, יוסי עיני

ניר רון, יוסי עיני, ויטלי פרידלנד, ארז שפריר

19 תיאטרון החאן

עד הקורונה בכלל לא הרגשתי זקנה עמיה ליבליך

מעולם לא חשבתי, לא הרגשתי, שאני זקנה. עד שבאה מגפת הקורונה.

הסטיגמה שאני חשה מודבקת אלי ואל חברי בימים אלו מתוך כוונות טובות, אני משערת, אך היא איננה נעימה כלל. הסכנה הגדולה היא בהפנמת הסטיגמה — שאתחיל לראות בעצמי זקנה חסרת ישע, הסגורה בביתה וזקוקה להגנה. עם המלים הזהות משתנה, וזה יכול להיות נזק בלתי הפיך — עוד נזק של מגפת הקורונה. נכללים לפתע בקטגוריה רחבה זו — ולטובתנו 60 מתוך כוונה טובה, כנראה, בודדו את הזקנים — גם בני מסתכלים בנו במבט זהיר, מלמעלה. יש שגזרו עלינו, או הציעו לגזור, בכפייה או במעין המלצה, גזרות קשות "לטובתנו". בארצות נאורות חושבים לכפות על הזקנים אמצעי מיגון או בידוד מיוחדים. לילדי אמרתי , אגף Death row־ בשבת, במפגש המשפחתי האחרון שכינסנו (אנחנו פחות מעשרה), שאני חשה כמו ב הנידונים למוות בבית הסוהר. לא בגלל הסכנה אלא בגלל התיוג. נכון, כנראה יש סטטיסטיקה ויש הסתברויות. אבל יש גם גילנות, שחברות נאורות מתנערות ממנה. והרי שעובד במשרה מלאה, עוסק בספורט, מתעניין בעולם סביבו וחושב בבהירות, אין הוא דומה 75 זקן בן לאחר, שאינו ניחן אף באחד מהגורמים הללו. הגיל הביולוגי איננו קנה מידה מכריע בשום תופעה, את שלבי החיים כל אחד עובר בקצב שלו, ולפעמים אפילו לא באותו סדר. יש אנשים חולים וחסרי ישע בכל גיל, ויש זקנים שיכולים לסייע לצעירים מהם. ברור שיש לבודד את קבוצות הסיכון ביותר מידתיות ולא להיות כוללניים כל כך — ולמבודדים האלו צריך לייצר רשתות תמיכה סוציאליות חזקות ורחבות, שהרי אנשים מתים גם מבדידות, ולא רק מנגיפים. רבות מהסבתות החיות בגפן, ולעתים קרובות גם הסבים, נהנים מאוד מהטיפול בנכדיהם. אני חושבת שהעונג הפסיכולוגי, הפגת השעמום, השמחה הילדית שאפשר להשתתף בה, היצירתיות הדרושה כדי להעסיק את הילדים הקטנים — כל אלו מורידים מתח, מפיגים מחשבות טורדניות, ותורמים למערכת החיסון של הזקנים. העיקר שלא נשב על הספה בגב כאוב ונשמע יום ולילה את ערוצי החדשות ואת הפרשנים! שיעמום ולחץ גורמים לחולי. אדם שבע רצון, שעשה את מלאכת יומו, יחלה פחות.

אני קוראת לקובעי המדיניות, לממסד הרפואי ולממונים על התקשורת להימנע מפגיעה כוללנית במעמדם החברתי של הזקנים, גם אם זו באה מתוך כוונה טובה לשמור עלינו.

* הכותבת היא פרופסור לפסיכולוגיה, סופרת ונשיאת מכללה.

17.03.2020 , , אתר הארץ עד הקורונה בכלל לא הרגשתי זקנה עמיה ליבליך, מתוך

20 הסבתות

יוסי עיני, ויטלי פרידלנד, ארז שפריר, ניר רון

ויטלי פרידלנד, ארז שפריר, סוזנה פפיאן, יוסי עיני

21 תיאטרון החאן

מנהל אמנותי: אודי בן משה | מנכ"ל: אלישבע מזי"א

, עמוס אונגר, יגאל בן אריה, רותי דיסקין, ויקטור הראל, יוסי הראל, גורי זילכה, אבי חפץ, מושיק ביבי – יו"ר חברי הוועד המנהל: יעל חקלאי-קאופמן, מיכה טל, מיכל לקס, ינון עוז-ארי, תמר פיינברג, ענת פינסטרבוש, יובב צור, ענת צור, ד"ר רענן קופ, יובל קורן, ניסן רז, אפרת שהם הילדסהיימר חברי ועדת ביקורת: הלל שטיינברגר – יו"ר; בני בן צבי, יוסי שובל שחקני להקת תיאטרון החאן: יואב היימן, ניצן לברטובסקי, אודליה מורה-מטלון, כרמית מסילתי-קפלן, שחר נץ, יוסי עיני, סוזנה פפיאן, ויטלי פרידלנד, יהויכין פרידלנדר, עירית פשטן, אריה צ'רנר, ניר רון, איתי שור, ארז שפריר שחקנים להצגה: ענאן אבו-ג'אבר, יארא אזרייק, תמר אלקן מאושר, יואב בר-לב, דניאל ברקאי, מני גרוס, עֹפר גרינברג, אריאל וולף, אילן חזן, אור לומברוזו, ישראל פניאל, אבי פניני, נעמי פרומוביץ-פנקס, אריאל קורט, פטר קנולר צוות תיאטרון החאן: חשבת ומנהלת אדמיניסטרטיבית: ברטה שטרית; מנהלת שיווק: דפנה לוטן; מנהל טכני וייצור: ששון חזם; מנהל תאורה וסאונד: רוני כהן; מנהלת מכירות חוץ ומחלקה חינוכית: אירית בלומנפלד; מפיק אמנותי: אסף ברזניצקי; דוברת: שרי נחשוני; עוזרת מנכ"ל ומזכירת התיאטרון: נעמה אֶנוֹש; ניהול הפקה: ליזי מזרחי, יהודית כץ; הנהלת חשבונות: מרינה ברייטר; מנהלת מנויים: קרן ברק; דרמטורג: יותם גוטל; מנהל במה: עאסם אל-שריף; תאורנים: יונתן לוי, ריינהרד סטו, יצחק סקילי, דורון דונין; טכנאי קול: מיכאל אבבו, עידו מנדיל, ספיר שרון; עובדי במה: חאלד חמדאן, אנטון קוצ'ר, שגיא שם טוב, יונתן ששון; הלבשה ואביזרים: פאולה טימונר, יסמין שפט, ויולטה פראדו, אלונה אפקריאן; איפור ופיאות: סופי מולדבסקי; אחראית קופה: ספיר זוהר; קופאיות: גאיה בן עמי, עומר דגן; מח' טלמרקטינג: קארין כהן (אחראית משמרת), נאוה ברנר, ישראל גושן, רפאל שריה צרפתי, שושי קנדל; אחראית דיילים: מלאת בן חיים; דיילים: אושר אלון, נעמי אלרואי, שי אלהרל, רוית אשכנזי, שירה הר, אדם חייקין, רותם נהיר, יערה סופר, אלון רוזן, יעל-נעמי שפיצר, נעמי שרמן; עובד הבית: מחמוד גית אגודת ידידי תיאטרון החאן: אגודת ידידי תיאטרון החאן הוקמה במטרה להבטיח את המשך קיומו של התיאטרון, לעודד את העשייה התרבותית והאמנותית המפוארת שלו ולבסס את מעמדו הציבורי. חברי אגודת הידידים מוזמנים להצגות הבכורה החגיגיות ולקבלות הפנים שלאחריהן, נחשפים לעשייה התיאטרלית, נפגשים עם יוצרים ומוזמנים לאירועים מיוחדים. חברות באגודת הידידים כרוכה בתרומה שנתית לתיאטרון. naama@khan.co.il : נשמח לצרף ידידים נוספים. להתקשרות יו"ר אגודת הידידים: עו"ד חגי שמואלי יועץ משפטי: עו"ד עמי פולמן | מבקר פנים: רו"ח יאיר אלון עמיתים /// מיכל ועמוס אונגר, יעל ורמי ארז, רוז ואליהו בן טובים, זהר ג'ינאו, נורית ואהל הרמן, דן זיסקינד, רות חשין, ארנה ואדוארד כהן, שי ומיכל ליפשיץ, לסלי סבה וורדה שיפר, ענת פורת, נירית צ'רננסקי, שלומית ופלג רדי, גאולה שמואלי, דורית וחגי שמואלי, אריאל שנהר, תמר שנהר, אנה שניידר ידידים /// רונית ואפי אברמזון, פרנסיס וברוס אופנהיימר, אורה ויעקב אחימאיר, שלמה אילון, גדעון ועליזה אלון, ירון אנג'ל, בתיה ארטמן, שרה ארנסון, עליזה אשד, מושיק ויעל ביבי, דורית ויחזקאל ביניש, מירלה ושרון במברגר, נתן במברגר, ניצה בן-אלישר, יגאל וללי בן אריה, עופרה בן יעקב, רובי ובניה בן-נון, נטע בן פורת, סוניה וזמיר בקל, רינה ברלר, רמי בר גיורא, נעה וישראל בר גיל, נורית ואמתי ברקול, חביבה וחזי ברקלי, מלכה גאגין, רבקה ויאיר גוטמן, רעיה וחנוך גוטפרוינד, רות גילאי, מזל גרטין, דינה ויורם גרינשפן, דפנה גרנות, נעמי דדון, יהודה דוידוב, טובה הרצל, נעמי וינד, מירה ויינשטין, רחל ויהודה וייס, אילנה ויורם וקשלק, יהודית זליג, ציפי זרנקין ויואב איגרא, פרנסין וראובן חזן, טלי חיימסקי, נחמה חסון, נעמי ואבי חפץ, אפרת ומיכה טל, דליה טלמור, ליטל ידין, איטה ילין, דבי ועמוס יפה, נאוה וחיים יפה, ארי כהן, עופר ותהילה כהן-כהנא, עמליה כהן, שרה כהן, רעיה ואביעד כהנא, יוסי לוי, עופר והילה לוי, חבצלת לורברבוים, דינה ושלמה מור יוסף, דורית ונפתלי מיכאלי, רות מירון, אריאלה מן, רפי מרון, רחל מרין, טלי ודני נווה, אסתר נרקיס, שמחה סיגן, רות ומיכאל סלע, תחיה והרי ספיר, עמי וחווה פולמן, רחל פייטלסון, ענת ואלכס פינסטרבוש, לינה פישר, מיכאל פרימן, ברוריה פרסבורגר, נעמי ודוד קאסוטו, דב קולני, יהודית קרפ, רונית ושלמה רבינוביץ', ברטה רג'ואן, ציפי רומן, זיוה רותם, אורנה וצלי רשף, זאב ותרצה שביט, אורון ואיריס שגריר, מירה שוויקי, תמר שילה, יהודה שפירא, יפה שפירא, אביבה ויואל שר, אורי שרף שוחרים /// אבי בלשניקוב, נירה וישראל ברטל, דברה ולואיס גרבר, רנה ומאיר חת, אמיר לנג, ג'ואנה ואברהם קושניר, דורותי וגובי קרטס, אליס שלוי, אורנה ויוני שסטוביץ'

מיסודה של הקרן לירושלים בתמיכת הני גסטטנר, ובסיוע משרד התרבות והספורט ועיריית ירושלים

22 הסבתות

Grannies A Freestyle Comedy By Shirili Deshe and the actors Co-playwright: Roni Sinai Director: Shirili Deshe Lighting Design: Roni Cohen Choreography: Yoram Karmi Vocal Coach: Rebecca Bogatin Actors (in Alphabetical order) Yossi Eini – Aziza Vitali Friedland – Sonia, Vitali Suzanna Papian – Lucy Nir Ron – Shosh Erez Shafrir – Fella

Set and Costume Design: Svetlana Breger Music: Itamar Gross

Yossi Eini, Suzanna Papian

Four actors and an actress entered the rehearsal room and breathed new theatrical life into their grandmothers through a unique creative process. The result is a group of grandmothers sharing an assisted living facility with a registered nurse who accompanies them in song and dance. Thus was born a play that is a tribute to seniors and to long lives of passions, fears and stories. The play offers a glimpse into the world of our grandfathers and grandmothers, who have recently experienced social distancing and isolation, and sheds new light – painful, heartwarming, funny, and above all full of longing – on our relationships with them.

Production Director: Judit katz Assistant Director: Eliana Magon Production and Technical Supervisor: Sasson Chazam Lighting and Sound Manager: Roni Cohen

Program Editor: Assaf Berznitsky Photography: Yael Ilan

Program and Poster Design: Elad Elharar - Design & Illustration Public Relations: Sari Nachshoni , The Jerusalem Khan Theatre

The performance lasts about 1 hour and 20 minutes (without intermission) Premiere: October 9 th , 2021

Nir Ron, Erez Shafrir

23 תיאטרון החאן

תְּשׁוּבָה שִׁיבָּטָה טוֹיוֹ

הָרוּחַ לָחֲשָה בְּאָזְנִי: "בּוֹאִי, הִגִּיעַ זְמַנֵּךְ לַעֲבוֹר לָעוֹלָם הַבָּא"

קוֹלָהּ הַמְּתַקְתַּק הָיָה כֹּה מְפַתֶּה

הֵשַבְתִּי לָהּ מִיָּד: אֶשָּׁאֵר כָּאן עוֹד מְעַט, יֵשׁ כַּמָּה דְּבָרִים שֶׁעָלַי לַעֲשׂוֹת"

פְּנֵי הָרוּחַ נָפְלוּ וְהִיא שָׁבָה עַל עִקְּבוֹתֶיהָ בְּאַחַת

ויטלי פרידלנד

הַבֹּקֶר בָּאּ תָמִּיד מאת שִׁיבָּטָה טוֹיוֹ, מתוך: תרגם מיפנית: ד"ר איתן בולוקן, 2017 , לוקוּס הוצאה לאור

www.khan.co.il kupa@khan.co.il 02-6303600 :' טל

מרכז החאן (ע"ר)