החאן -הסבתות - קומדיה בסגנון חופשי

מבצע סבתות הבמאית והכותבת שירילי דשא והכותב השותף רוני סיני מספרים על תהליך היצירה מראיין: יותם גוטל, דרמטורג תיאטרון החאן : מנין נבע הרעיון לעשות הצגה על סבתות? יותם : בתקופת סגר הקורונה הראשון חשבתי הרבה על הסבתות והסבים שלנו, כלואים בבתיהם שירילי או בדיור מוגן, מנותקים מהמשפחות שלהם. הרגשתי שמגיעה להם התייחסות מיוחדת, וראוי לעשות עליהם הצגה. : איך נראתה העבודה בחדר החזרות? יותם : השלב הראשון היה שלב התחקיר. השחקנים הביאו לחדר החזרות תמונות, סיפורים וזיכרונות שירילי מהסבתות שלהם. בעזרת בגדים וחפצים כל שחקן התחיל לגבש את דמות הסבתא שהוא עומד לגלם. : בשלב הבא התחלנו לעשות אימפרוביזציות ולהפגיש בין הסבתות, רוני

וגם להכניס אל עולמן את האחות הסיעודית שמטפלת בהן. השחקנים היו מאוד פוריים ויצירתיים, צחקנו המון, צילמנו הכל, ואז מתוך החומר המצולם בחרנו ממה לבנות את ההצגה.

: מה הנחה את ההחלטות שלכם במעבר יותם מתקופת החזרות אל שלב הגיבוש לקראת ההצגה? : מתוך הסצנות שהשחקנים יצרו, הבנו שירילי שאנחנו רוצים לספר סיפור על ארבע נשים בגיל השלישי שחיות יחד בדיור מוגן, שזו בעצם התחנה האחרונה. הרי מדיור מוגן אף אחד עוד לא חזר הביתה... : הסבתות שלנו מתעקשות להמשיך להיות רוני פעילות ורלוונטיות, למרות שמבחינת החברה הן כבר רגל אחת בקבר. בחדר החזרות נוצרה חברות בין ארבע "הסבתות" של השחקנים, כך שבחרנו לספר גם על חברות אמיצה בגיל השלישי בין ארבע נשים מאוד שונות זו מזו. : ואני גם התחלתי להרגיש רגשות אשם, שירילי שאולי לא ביקרתי מספיק את סבא וסבתא שלי, שלא אמרתי להם מספיק כמה אני מודה להם וכמה אני אוהבת אותם, שלא הספקתי לשאול אותם כל כך הרבה דברים שרציתי לשאול, ועכשיו כבר מאוחר מדי. גם את רגשות האשמה האלה יצקנו לתוך ההצגה שלנו.

ניר רון, יוסי עיני

4

הסבתות