החאן - פונדק הרוחות/נתן אלתרמן

סערת רוחות ב"פונדק הרוחות"

1962-1963 , על הפקת התיאטרון הקאמרי

נבחר "פונדק הרוחות", מחזהו הראשון של אלתרמן, להיות מוצג בפתיחה החגיגית של האולם הקאמרי 1960 בשנת החדש בתל אביב. אולם בסופו של דבר היה זה "כנרת כנרת", מחזהו הבא של אלתרמן, שחנך את בית התיאטרון .1961 החדש בהצגת בכורה חגיגית ומיוחדת בסוף . הבימאי גרשון פלוטקין ליהק 1962 החזרות על "פונדק הרוחות" בתיאטרון הקאמרי החלו כנראה בסוף ספטמבר להצגתו את הטובים בשחקני הקאמרי: חנה מרון, יוסף ידין, אברהם בן-יוסף, זלמן לביוש, נתן כוגן, אברהם חלפי, עודד קוטלר, צמד "הדודאים" (בני אמדורסקי וישראל גוריון), ועוד רבים אחרים. לאחר הבכורה הרשמית הופיעו בכל העיתונים ביקורות שהתייחסו אל ההצגה באהדה רבה וראו בה ציון דרך חשוב וחיובי בדרכו של התיאטרון הישראלי. הביקורות השוללות הדגישו טעויות בליהוק ובבימוי והיו אף שהציעו להציג את המחזה מחדש בפירוש אחר. ביקורת חריפה במיוחד כתב מבקר עיתון הארץ, החשוב בין מבקרי אותם ימים, חיים גמזו. אנשי הקאמרי ואלתרמן נפגעו עמוקות ויצאו למלחמה בגמזו. הרוחות סערו ימים רבים, והוויכוח גלש לשאלות עקרוניות על מהות ביקורת תיאטרון ועל תפקידה התרבותי, וכן לעיסוק ביחסי אלתרמן וגמזו. בתגובה ערך התיאטרון הקאמרי סימפוזיון על "פונדק הרוחות". המנחה היה המשורר אברהם שלונסקי והשתתפו בו המבקר דן מירון, הבמאי גרשון פלוטקין ואלתרמן, שהפעם נכח בעצמו ולימד זכות על מחזהו, תוך שהוא מתפלמס עם ביקורתו של גמזו. פעם. התיאטרון ראה בכך 127 הרוחות סערו, אבל היחס האוהד גבר בסופו של דבר על הביקורת וההצגה הוצגה הצלחה כפולה, אמנותית וכלכלית, וברבות השנים נרשם גם פיוס בין אלתרמן ובין גמזו.

2008 , , הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב מול תגמול מחיאות כפיים – נתן אלתרמן והבמה העברית על פי דבורה גילולה, מתוך

20