החאן - כנרת כנרת מאת נתן אלטרמן

³¥¡ª «¡ª¡¨¨œ¥¬Ÿ אחד המוסיקאים המוערכים ביותר בתעשיית המוסיקה הישראלית, זוכה פרס אקו"ם למלחין השנה, וזוכה פרס התיאטרון, פסנתרן, מפיק מוסיקלי, מעבד, מתזמר וזמר הוציא בעשור האחרון ארבעה אלבומי  ´¡œ¶ « § ¥¬¡´ הבתולה מלודמיר, השיבה למידבר, מילה של אהבה, דון פרלמפלין ואהבתו לבליסה בתיאטרון החאן: בגן ביתו, מלחמה על הבית, קריטון, האשליה, הקמצן, אושר, החיים הם חלום, מאכינל, הקיץ, אותלו, אהובת הדרקון, הנסיכה האמריקאית, תעלולי סקפן, סדר עולמי חדש, סוף משחק, גן הדובדבנים, הלילה השנים-עשר, אוכלים, מולי סוויני, חוקר פרטי, משחק של אהבה ומזל, ירושלים החדשה, תהלה, החולה המדומה, דוחקי הקץ, האדרת, הקומדיה של קאלאנדרו, הצוענים של יפו, תמונות מחיי הכפר, הדלת אדם לא מת סתם, מלחמה, בתיאטרון הבימה: ממול, דוד וניה, הנשים העליזות מוינדזור, יחזקאל. אהבת חיי, גוד ביי אפריקה, בתיאטרון בית ליסין: מועדון האלמנות העליזות, מבקר המדינה, בגדי המלך. נשים בתיאטרון באר שבע: סרט צרפתי, מראה מעל הגשר, ולנטינו, רוחלה מתחתנת, אמא מאוהבת. מעגל הגיר בתיאטרון הקאמרי: לא מציירות, קומדיה של טעויות, אפריל הקסום, השחף, הביתה הביתה. ארגנטינה. בתיאטרון חיפה: הקווקזי, משפט פולארד, כולם רוצים לחיות. 2006- , בשנת האשליה על ההצגה: 2003-4 בפרס התיאטרון הישראלי, זכה בקטגורית מעצב התאורה ב הנסיכה האמריקאית. על ההצגה: 2009 ובשנת הקיץ על ההצגה: 7

סולו מצליחים, כותב לטלוויזיה, קולנוע ותיאטרון. בתיאטרון החאן. האדרת ו תהילה בין היתר להצגות

´¡¥Ÿ¡ °µ ¥ª¡¶¥ ž¬ משוררת. בוגרת מצטיינת של אוניברסיטאות בן גוריון ות"א במגמות לשון עברית, מקרא ובלשנות שמית. מדריכה שחקני תיאטרון בבחינת הקשר בין הכתוב לנאמר, מימושו וחיזוקו. מלמדת בסטודיו קומדיה למשחק בניהול ניסן נתיב. מתמחה בטקסטים קלאסיים. בין עבודותיה: בתיאטרון הקאמרי: ויאמר וילך, וישתחו וירא, שלוש אחיות. אנסמבל עתים: , כטוב בעיניכם. 12- של טעויות, הלילה ה דון פרלימפלין )ההצגה זכתה במקום ראשון(. תיאטרון החאן: אנד ארגי :2005 פסטיבל הצגות ילדים החיים הם חלום, אותלו, )בשיתוף תיאטרון הבימה(, ואהבתו לבליסה בגן ביתו, קריטון, בגדי המלך הנסיכה האמריקאית, תהלה.

מ פר: אוּלַי שַמְתֶּמ לֵב כִּי ִפּוּר הַמַּעַשֶה שֶעַל הַבַּמֶּה מִתְרַחֵש עַד עַכְשָו כֻּלּוֹ בִּשְעוֹת הַלַּיְלָה... אֵינ זֶה מִקְרֶה וּשְנֵי טְעָמִימ לַדָּבָר. טַעַמ רִאשוֹנ - בַּיּוֹמ לֹא הָיָה פְּנַאי, וְטַעַמ שֵנִי וְהוּא אוּלַי עִקָּר - בַּיּוֹמ - לֹא הָיָה צֵל. הַשֶּמֶש וְהָעַבוֹדָה הָיוּ כֹּה נָכְרִיּוֹת וַחַדָשוֹת וּמְלֵאוֹת חֵמָּה עַד כִּי פָּשוּט לֹא נִשְאַר מָקוֹמ, כְּמוֹ בְּעֵת מִלְחָמָה, לְכָל עִנְיָנ אַחֵר חוּצ מֵהֶנ. רַק בַּלַּיְלָה - וּפְעָמִימ רַק בַּשָּעוֹת הַמְּאֻחָרוֹת מְאֹד שֶל הַלַּיְלָה - הָיוּ נִמְצָאִימ הַפְּנַאי וְהַצֵּל לְכָל הַשְּאָר. שְאֵלַת אַגַּב הִיא כַּמּוּבָנ, מָתַי ה ְִפִּיקוּ אַנָשִימ אֵלֶּה לִישֹנ? וּבְכֵנ אִמ נִקְבַּע אֶת זְמַנָּהּ שֶל אוֹתָהּ עַלִיָּה שְנִיָּה בֵּינ אֶפְשָר לוֹמַר 1917- ו 1910 הַשָּנִימ כִּי בְּמֶשֶכְ שֶבַע הַשָּנִימ הַלָּלוּ יָשְנָה הָעַלִיָּה הַזֹּאת לְכָל הַיּוֹתֵר שָנָה וָחֵצִי, וְגַמ זֶה כְּמוּבָנ בהַפ ְָקוֹת. מתוכ המחזה

ניר רון, כרמית מסילתי קפלן