החאן - כנרת כנרת מאת נתן אלטרמן
¶¥¨° ¶¥´£µ
¶´®¡ ®¡´³ ´¡¨ «
מתוך הביוגרפיה של נתן אלתרמן
וֹעֶרֶת, ַּ "שַחַרִיתֶכְ הַפִּלְאִית, הַקְּרוּעָה, ה הַתְּמִימָה עַד חִיוּכְ וְעִקְּשָה עַד מָגוֹר. אֵי בָּזֶה, בּ ְִבִיבוֹת חַצֵרָהּ שֶל כִּנֶרֶת, אַתְּ הָפַכְתְּ עַל פְּנֵיהֶמ אֶת חַיָיו שֶל הַדּוֹר"
נחתם חוזה בין אלתרמן לבין התיאטרון הקאמרי, חוזה שהסדיר לא 1959 בדצמבר את העלאת "כנרת כנרת" אלא את העלאתו של מחזה אחר, שקדם לו, בשם "פונדק הרוחות". הקשר בין אלתרמן לבין עולם התיאטרון בכלל, והתיאטרון הקאמרי בפרט, לא היה חדש, ואף על פי כן לא חיבר מעולם מחזה משלו. לכאורה היו לו כל הכישורים הדרושים להיעשות מחזאי: אהבה עצומה למדיום של התיאטרון, היכרות אינטימית עם המחזאות הקלסית והמודרנית, ובעיקר ניסיון מעשי, שהתבטא בעבודת התרגום הענפה שלו ובכתיבתו לבמה הזעירה. מלכתחילה היה בכוונת מנהלי הקאמרי להעלות את "פונדק הרוחות" לרגל חנוכת הבניין . אלא שבינתיים התברר כי הבנייה 1960 החדש של התיאטרון שהיתה מתוכננת לסתיו מתעכבת, ושהפתיחה הרשמית תידחה לפחות בשנה. הבמאי גרשון פלוטקין - איש הקשר בין אלתרמן לבין תיאטרון הקאמרי - העלה אז בפניו את הרעיון לחבר מחזה על נושא ישראלי מקומי; שהרי מחזה מעין זה יהלום יותר את מעמד הפתיחה של התיאטרון. אלתרמן נעתר להצעה ברצון, ובתוך זמן קצר הצליח להשלים את כתיבתו של מחזה נוסף, השונה בתוכנו ובסגנונו מן המחזה הקודם. כך נולד "כנרת כנרת". . יומיים 1961 באפריל 10 - החוזה החדש בין אלתרמן לבין התיאטרון הקאמרי נחתם ב לאחר מכן יצאה הודעה לעיתונות ובה נתבשר הציבור על הכוונה להעלות את "כנרת כנרת" במקום "פונדק הרוחות". "כנרת כנרת" לא נולד יש מאין. אף שעלה לארץ עם הוריו במסגרת העלייה הרביעית, העירונית והבורגנית ברובהּ, חש אלתרמן קרבת נפש והזדהות עמוקה עם אנשי העלייה השנייה, שבהם ראה את מניחי היסוד לישוב היהודי בארץ ישראל וכמי שחוללו מפנה של ממש בתולדות העם היהודי. אלתרמן הכיר גם באופן אישי רבים מאנשי העלייה , ועד בן-גוריון, שרחש דבר השנייה - החל מברל כצנלסון, האיש שקלט אותו בעיתון לו הערצה עמוקה וראה בו את מכוננהּ של מדינת היהודים. במהותו ובאורחות חייו היה אלתרמן אדם עירוני, אך ידע להוקיר את הציונות המגשימה, העובדת, ובייחוד את המפעל הקיבוצי, שתחילתו בימי העלייה השנייה. לאלתרמן הייתה גם היכרות אישית עם קבוצת דגניה, שהיתה אם הקבוצות: בצעירותו נהג לבקר שם את אהובתו עבריה שושני, שהועסקה כגננת, ובמרוצת השנים קיים קשרים עם מרים ויוסף ברץ, שהיו ממייסדי הקיבוץ. כשפרסמה מרים ברץ את זיכרונותיה שלח לה אלתרמן מכתב מלא הערכה, , ובה הפליג דבר וכשפרסם יוסף ברץ את סיפור תולדותיה של דגניה, פרסם רשימה ב בשבחי הספר. , במלאת ארבעים שנה 1950 לתחושות אלה נתן אלתרמן ביטוי גם בשיריו. באוקטובר לייסודה של דגניה, פרסם במסגרת "הטור השביעי" את השיר "עם תמונת הצריף באום ג'וני" – מחווה לאם הקבוצות, שהוקמה על אדמות היישוב הערבי אום ג'וני. השיר התייחס אל התצלום של הצלם הנודע אברהם סוסקין שבו נראים ראשוני דגניה כשהם מכונסים לתמונה קבוצתית על הגג ועל המדרגות ועל המעקה של הצריף הראשון.
נתנ אלתרמנ
"... בתמונת הצלם, על הגג ובפתח, ועל מעקה הם עומדים. נכחם ניבטים הם במין שתיקת-פתע – החיים ואתם המתים..." )נתן אלתרמן(
,1912 הצריף באום-ג'וני, דגניה אוסף מכון לבון, ההסתדרות החדשה
אריאל וולף, איתי שור
Made with FlippingBook Publishing Software