החאן - אוי אלוהים - מאת ענת גוב
האמונה באהבה , בימאי ההצגה ארז שפריר
"אוי אלוהים" הוא מחזה מיוחד בכך שהוא מעגן סיטואציה בדיונית ומופרכת מיסודה בסיפור סמי-ריאליסטי, ועל ידי כך יוצר הכלאה לא שגרתית: היתכן שאלוהים יגיע לטיפול פסיכולוגי? המחזה בוחן בצורה מאוד עמוקה אמנם, אך גם מבדרת וקורצת, את המורכבות הרב שכבתית ביחסי בני אדם-אלוהות, מערכת יחסים שהתחילה משחר הבריאה דרך כל גיבורי התנ"ך: אדם, אברהם, משה, איוב ואחרים. במחזה יש זווית אירונית הומוריסטית על התנ"ך; ברגע שהושבנו את אלוהים על ספת הפסיכולוג אנחנו מפשיטים את האלוהות מהמקום הנשגב, ואז אפשר לפרש את התנהגותו ברמה האנושית. מימד אישי זה הצית בי את הבערה לעבוד על המחזה. כבימאי חשבתי שאתעסק בעיקר בחומרים תיאולוגיים-פילוסופיים-היסטוריים, אך גיליתי שיש כאן בעצם כולנו זקוקים לאהבה והמחזה בוחן את האמונה באהבה. ליבה אנושית שמאוד מדברת אליי באופן אישי: הצורך הקמאי הזה. פעמים רבות המיטב שבנו לא יוצא החוצה, משום אנחנו לא מאפשרים לעצמנו לאהוב ולהיות נאהבים. ברגע שאנחנו מאמינים באהבה ונותנים לה מקום, אנחנו נעשים בלתי מנוצחים. כך, אלוהים במחזה חי בבדידות מזהרת, במגדל שן כוחני, איבד את המגע עם בני האדם ואת הצורך האותנטי באהבתם, ונותר מבודד וכועס. הוא מגיע לטיפול מיואש, במטרה להחריב את האנושות סופית ולהתנער מבני האדם שאיכזבו אותו קשות. לאט לאט הוא מגלה שרבים מהדברים קרו בגללו, בגלל שהסיר "הכל למדתם ממני. אתם בסך הכל תלמידים טובים של מורה מעצמו אחריות והפיל הכל על בני האדם: במהלך הטיפול אלוהים נוכח לדעת שהוא בעצם זקוק לבני אדם, למילה טובה מהם ולאמון מחודש גרוע". בהם. רק לאחר שהוא מכיר בצורך שלו לקבל עזרה מבת אנוש, הוא מתחזק וחוזר לעצמו. דרך העיסוק הטיפולי ב"ילדותו" ובחוויות הראשוניות המעצבות שלו, הוא מבין שהוא זקוק לאהבה ולחיבוק וכך יקבל את הכוח לחזור ליצור. כך גם אלה, שעמדה לגמור הכל ומתכחשת לאלוהים – מקבלת את הזדמנות חייה לטפל באלוהים ולהציל את העולם מכליה. היא משתנה בזכות הטיפול ומחליטה לא לוותר על חייה או על בנה. היא מצליחה לשאוב השראה מהילד שלה, להכיל אותו ולאהוב אותו, ואהבה זו נותנת לה את הכוח להמשיך בחייה: "למרות שהוא לא מדבר ולעולם אני לא אשמע אותו אומר "אמא" או כל מילה אחרת, הוא נותן לי דברים שאני לא יודעת אם הייתי מקבלת מילד רגיל. כשהוא מנגן לי או מחבק אותי... זה שווה לי יותר מאלף מילים, אתה מבין? וגם אם זה הכל בראש שלי, זה לא היה קורה בלעדיך. בלי... ההשראה שלך". לצערנו, המחזה אקטואלי תמיד, גם היום: ישראל, תנ"ך, איוב, אפוקליפסה, כוח אנושי משחית: "עכשיו המחלה של הכוח אצלנו. אנחנו צריכים טיפול, לא אתה. אתה לא הורג יותר ילדים קטנים, עכשיו אנחנו הורגים אותם. אתה לא ממטיר יותר את האש וגופרית הנאיביים שלך, עכשיו אנחנו ממטירים אותם, בתוך פצצות אטום שהיו מוחקות לך את סדום ועמורה כל כך מהר שאשת לוט לא הייתה מספיקה אפילו לסובב את הראש!... אז מי כאן צריך טיפול?" יחד עם זאת, המחזה מסתיים בנימה אופטימית: אלוהים יוצא מחוזק ומחויך וקורה נס גם לילד – הוא אומר ". אם נלמד לאהוב אז כבר לא יהיה מקום לכוחנות, לאגו, לשתלטנות ולהרס. צריך מים מילה ראשונה: " לתת מקום לאנרגיה של אמפתיה, חמלה ואהבה.
אולי כך יתחולל הנס.
אוי אלוהים
8
Made with FlippingBook flipbook maker