החאן - ביבר הזכוכית

הריאליזם הפיוטי: טנסי ויליאמס ו"ביבר הזכוכית" גדעון שונמי

ויליאמס קובע שפה תיאטרונית חדשה ב"ביבר הזכוכית", כאשר הסגנון של הדיאלוגים מבוסס על ליריות ועל גודש של סמלים – לעומת מה שמקובל בדיאלוג דרמתי רגיל. ויליאמס האמין שמחזות יכולים להיות ליריים כמו שירים. ה"פיוטיות" בדיאלוג הדרמתי עוזרת לחשוף את האמת הפסיכולוגית של הדמויות, בייחוד שבמחזה "ביבר הזכוכית" קיימים יסודות אוטוביוגרפיים, הקשורים למשפחתו של ויליאמס. הדמיון בין חייו של ויליאמס הצעיר (בצעירותו הוא נקרא תום, כשמו של גיבור המחזה "ביבר הזכוכית") ומשפחתו לבין המשפחה הבדיונית ב"ביבר הזכוכית" קיים בהרבה פרטים. משפחת ויליאמס גרה בסנט לואיס, כשוויליאמס הצעיר גר בבית משפחתו, עבד בחברת נעליים, כתב בלילות וביקר הרבה בסרטי קולנוע – ממש כמו תום ב"בביבר הזכוכית". רוז, אחותו של ויליאמס וקרובה אליו מילדותם, סבלה מנסיגה נפשית חמורה בעקבות מחלת נפש קשה והפכה לצעירה אבודה – עם דמיון מפתיע לדמותה של לורה העדינה והרגישה. האֵם, אדווינה, הדמות הדומיננטית במשפחה, אך פגועה ומודאגת מאוד מהידרדרותה של רוז – שימשה כבסיס ליצירת הדמות של האֵם, אמנדה, ב"ביבר הזכוכית". עזיבתו הסופית של ויליאמס הצעיר את בית המשפחה, שחש בו כמו נתון במלכודת, עוררה בו רגשות אשמה כבדים ביותר – שמשתקפים בסיום "ביבר הזכוכית". ויליאמס עיצב את "ביבר הזכוכית" מתוך יצירה מוקדמת שלו בשם "הנערה מהמרפסת הקדמית", שגם במרכזה ניצב האימז' של חיות הזכוכית המיניאטוריות. [...] כבר ביצירתו המוקדמת של ויליאמס, ניתנת בצורה מרומזת השבריריות של לורה, כמו גם של דמויות נשים אחרות במחזות ויליאמס, כדוגמת בלנש ב"חשמלית ומשה תשוקה". העיצוב הפרטני של הדמויות הוא סטטי, ולמעשה אף אחת מן הדמויות אינה משתנה לאורך המחזה, אלא רק מתפכחת מאשליותיה. האֵם, אמנדה, היא במידה רבה הגיבורה האמתית של המחזה. אמנדה מעוצבת בצורה ריאליסטית מאוד ומשכנעת באמתותה כדמות שחיה בהווה מיוסר, אך מעודדת את עצמה כל הזמן בזיכרונות עברה – שלא ברור אם הם אמתיים או מדומים. לורה, "הדמות בזכוכית", מופיעה כדמות ביישנית, רגישה, שברירית, ונסוגה מעולם המציאות אל העולם הדמיוני של חיות הזכוכית הפעוטות והמבהיקות. תום, בן דמותו של ויליאמס הצעיר, הוא משורר מתוסכל עם ג'וב אפרורי בבית מסחר. בתפקידו הכפול, כדמות מרכזית במחזה וכמספר – הוא מבטא את תסכוליו, את כעסו, את צערו ואת תחושת האשמה שלו. ג'ים, הג'נטלמן האורח, הוא "שליח מעולם המציאות" שממנו נותקו שאר הדמויות במחזה. "הוא היה הגיבור של בית הספר" – אך מסתבר שבחייו הצליח רק באופן בינוני. גדולתו של ויליאמס בעיצוב דמויותיו ניכרת באופן הרגיש ומעורר הסימפטיה, כשהוא משולב בתיאור מעודן ולקוח מהמציאות. אולם העיצוב המעודן והפיוטי של הדמויות מתובל לעתים בדיאלוגים קשוחים ובוטים (בעיקר בשיחות של אמנדה), הגורמים לאיזון ריאליסטי ומהימן של המציאות האמתית. ]...[

]...[

ביבר הזכוכית

8