החאן - הנשים העליזות מוינז'דור

ירון פריד ה נשים רוצות מ ? זה לא היה עניין פשוט, להיות אישה בתקופה שבה וויליאם שייקספיר חי ויצר. נשים לא הורשו ללמוד באוניברסיטה, ולמעשה רק בנות המעמד הגבוה זכו לחינוך משמעותי ואיכותי. דלות העם ונחותות המעמד, שהיו הרוב בעידן האליזבתני (מעמד הפועלים היווה לפי הערכות לא פחות מאשר אחוזים מהאוכלוסיה), זכו לכל היותר 90 לחינוך מינימלי, ולעיתים תכופות סבלו מאנלפבתיות ורכשו – לא בהכרח מרצון – בעיקר מיומנות בעבודות הבית, והוכשרו לקריירה אחת ויחידה: נישואים. נשים "נורמטיביות" באותה עת היו, במקרה הטוב, עקרות בית שמחות בחלקן, ובמקרה הפחות הן היו אמורות מוצלח, עקרות בית נואשות. להקים משפחות, לגדל ילדים ולהיות לעד תלויות כלכלית בגברים שלצדן. משפחות במקביל מרובות ילדים היו דבר שבשגרה, לשיעור הגבוה של תמותת התינוקות. נשים רווקות זכו ליחס חשדני עוין מהסביבה, ואף נחשבו למכשפות. רווקות שלא השתלבו במנזרים, מצאו את עצמן מחזיקות בתפקידי אומנות ומשרתות. עד כדי כך נחשקת היתה אופציית הנישואים בקרב המעמדות הנמוכים, שבאישור ההורים ניתן היה להינשא כבר בגיל .12 רך כמו המנהיג הפרוטסטנטי ג'ון נוקס ביטא את רוח התקופה כאשר הכריז שהאישה נועדה לשרת את הגבר ולציית לו. נשים גדלו באמונה שהן נחותות מן הגברים ושעליהן לסור תמיד למרותם. נשים שסירבו לציית לבעליהן, אחיהן וקרובי משפחתן הזכרים נחשבו לא רק סוררות ומרדניות, אלא גם עברייניות דת ומחללות קודש, ונענשו במלקות חמורות. נשים (למעט אלו שבבית המלוכה) לא הורשו ארים הללו עברו ְ י אצולה, והת ֵ ר ֳ א ָ לרשת ת רק מאב לבן או מאח לאח. גם רכוש הן היו יכולות לרשת רק בתנאים מגבילים ביותר, ובהיעדר שארי בשר ממין זכר. למרבה האירוניה, על הממלכה שלטה (בשנים ) אליזבת הראשונה, שהיתה 1558-1603 אישה עצמאית ורבת עוצמה, וסירבה לחלוק את שלטונה עם גבר, ועל אחת כמה וכמה לציית לגבר. היא "בגדה" בראש חוצות בייעודה הנשי-לכאורה, ומעולם לא נישאה ולא הקימה משפחה. היא הכריזה שהיא למעשה נשואה לבריטניה. כל זה לא הפריע לה לייסד את תור הזהב של בריטניה ולשקם ביד בוטחת את הממלכה המתפוררת שקיבלה בירושה.

יעל טוקר, אודליה מורה-מטלון, ארז שפריר

שייקספיר נתן ביטוי במחזותיו למצב הנשים במכורתו, לצד ביקורת סמויה וגלויה על הנסיבות הפוליטיות והחברתיות שהביאו למצב זה, וכמובן לצד הצגת אלטרנטיבות אפשריות, הרהורי "מה היה אילו", ומבט אל העתיד. גברים (למעט המלכה) אחזו בכל עמדות הכוח והשררה בחברה שבה שייקספיר חי ופעל, הם שעיצבו את פני הממלכה וקבעו את גורל אזרחיה. אבל, ראו זה הנשים במחזותיו מפגינות כוח והשפעה, ולעתים עושות פלא, רבות מדמויות זאת בדרכים בלתי שגרתיות ואפילו חתרניות, שקוראות תיגר על תפקידי המגדר המסורתיים המקובלים. הגברים במחזות אלה אינם מבחינים במעשי הנשים, או מסרבים להכיר בחשיבות מעשיהן, אבל הם מושפעים באופן מובהק על ידיהן. נשים כמו הרמיה ב"חלום ליל קיץ", גרטרוד ב"המלט" ואוליביה וויולה ב"הלילה השנים-עשר", מפעילות אסטרטגיות מתוחכמות כדי להתמודד עם הבעיות שלהן. כולן עומדות על זכותן – הבלתי מובנת מאליה, כאמור – לנווט את גורלן בכך במו ידיהן ולקבוע בעצמן את עתידן, ולעתים גם את עתידם של אחרים. הן הופכות לדמויות המורכבות ביותר במחזות האלה. הן מערערות את הסדר הקיים, ומזכירות את המתח התמידי המתקיים בין מגדר וכוח. שייקספיר מציג נשים במלוא מורכבותן האנושית, על כל חולשותיהן ופגמיהן הבלתי נמנעים, שאינם מונעים בעדן מלהיות "גיבורות".

18