החאן - האדרת - מאת ניקולאי גוגול
סנט פטרבורג כעיר מושלגת ומסתורית בסיפור "האדרת"
אספיר מילמן מאת
הפגם ברגל מרמז ל"שד הצולע", א-סימטרי ולכן טמא. שטניותו ואופייה של האדרת שהוא תופר מתגלות גם בשליפתה מתוך ממחטת-אף, דבר פלאי שכן האדרת גדולה ובעולם "ריאליסטי" בשום אופן לא הייתה נדחסת פנימה. הוא שותף להתעללות באקאקי אקאקייביץ', שהרי הוא זה שמשכנעו לתפור את האדרת מלכתחילה ואינו מוכן לתקן את אדרתו הישנה. פטרוביץ' החייט הוא מעין מייצג של מקים העיר השטני, שד שתום עין ומכשף, שיחד עם הכפור הפטרבורגי מתעלל בפקיד הקטן ואחראי להסתגפותו. האדרת המיוחלת נשדדת מהפקיד על ידי אלמונים במרחב של אין וריק, "רק השלג נצנץ ברחובות... המקום שהרחוב נפתח שם אל כיכר אינסופית, אשר הבתים שמעברה האחר נראים אך בקושי לעין, וכל מראיה כישימון נורא". האור היחיד שרואה אקאקי אקאקייביץ' מגיע מאיזו "סוכה שנראתה כעומדת בקצה העולם... הוא הביט לאחוריו ולצדדים: ממש כאילו ים על סביבותיו". הוא נותר בישימון הנורא של העיר הקפואה והמושלגת והתחושה הרעה מתנבאת לו עוד מרגע שנמצא לבדו בחשיכה, כאילו העיר הנטושה שהכפור שורר בה שיתפה פעולה עם השודדים. מרגע שנשדדת האדרת, נותר אקאקי אקאקייביץ' קופא מקור על האדמה המושלגת. כפי שמציין ב.נ. טפורוב בספרו "הטקסט הפטרבורגי", העיר מתוארת כחלל אינסופי, חלל שהוא אשליה. בנקודה הקריטית מכולן, בפתח ימי גסיסתו של אקאקי אקאקייביץ', נדמה כי לעיר אשמה ישירה במותו. כך, כאשר יצא אקאקי אקאקייביץ' ממשרדו של "האיש החשוב" שנזף בו, הוא "הלך בסופת-השלג השורקת ברחובות... כמנהג פטרבורג, נשבה בו הסופה מכל ארבע רוחות השמיים, מכל הסמטאות"; העיר מתנכלת לו, נוזפת בו גם היא, יחד עם הגנרל שהדרגה שינתה את
טבעו הטוב, דרגה שניתנה לו לפי החלוקה שקבע פטר הגדול. הפקיד האומלל, "כל גופו התנפח והוא נפל למשכב. מה רב לפעמים כוחה של נזיפה מפי הרשות!... הודות לסיועו הנדיב של האקלים הפטרבורגי התפתח החולי מהר מן הצפוי". לפטר הגדול ולעירו יש יד ישירה במותו של אקאקי אקאקייביץ' המסכן ולכן הוא יחזור וירדוף אותה ואת תושביה. נשמתו האומללה תהפוך לאחת מרוחות הרפאים של העיר ותחטוף מהעוברים והשבים את אדרותיהם, ללא הבדלי מעמדות, תוך התעלמות מההיררכיה הפקידותית. הוא יהפוך להיות אחד עם הרוחות שהרעו לו, "פני הפקיד היו חיוורות כשלג, וצורתו צורת מת גמור... והנה מתעקם פיו של המת והוא משיב עליו הבל איום של קברים". לאחר שתחמוס מן האדם החשוב את אדרתו ותנקום את נקמתה לא תופיע הרוח שנית, אך רוחות אחרות ימשיכו לסוב בעיר המסתורית, כגון הרוח המשופמת שצוללת ונעלמת בחשכת הלילה. כך, העיר סנט פטרבורג מתוארת בסיפור של גוגול כעיר שטנית ומתנכלת, עיר של מרחבים מושלגים אינסופיים, בה הזמן והמרחב מטושטשים, מעורפלים. עיר בה הכול כאוטי והפוך, שקרי ומלאכותי. אירועים יוצאי דופן מתרחשים בפטרבורג של גוגול: אפים יוצאים לטייל בעולם, רוחות רפאים של פקידים חוטפות אדרות מעוברי אורח, דיוקנאות שטניים זורים בה הרס ושיגעון ו"בשעה שהעיר כולה נהפכת לברק ושאון ונחילי כרכרות מתדרדרים מן הגשרים... השד עצמו מדליק את הפנסים רק כדי להאיר הכול באור האשליה".
ניקולאי ו. גוגול, סיפורים כל הציטוטים לקוחים מתוך: מרוסית: נילי מירסקי, הספריה החדשה, פטרבורגיים, 1992 , הוצאת הקיבוץ המאוחד, ספרי סימן קריאה
11
Made with FlippingBook Publishing Software