החאן - עלייתו הנמנעת של ארתורו אוי

על בריֹונּות וקפיטליזם אברהם עוז

אם במרכזו של "חיי גליליאו" מעמיד ברכט את הפרוטגוניסט של המאבק ההיסטורי, הרי במרכז "ארתורו אוי" הוא מציב את האנטגוניסט המוחלט של הסיוט הפוליטי המודרניסטי: הפשיזם הגנסטרי המנצח וחסר המעצורים, הנתמך באורח כפייתי כמעט על ידי האינטרסים הכלכליים של הקפיטליזם המחוייב להנצחת שליטתו באמצעי הייצור. [...] במחזה "עלייתו הנמנעת של ארתורו אוי", מעין אבן-התרסה תיאטרלית נואשת שמשליך המחזאי הרדוף על דרכן של מרכבות הפשיזם השועטות במהירות אל כיבוש אירופה, משמשת התיאטרליות עצמה כסוכן העיקרי של הניכור [...] טכניקת הניכור מקושרת ללא הפסקה בתפיסת העולם כבמת תיאטרון: הגלגול המשמעותי ביותר שעובר הגנסטר הקרנבלי ארתורו אוי במהלך הקריירה המטאורית שלו אל פסגת השלטון מתואר – שנים בטרם הפך העימות הטלוויזיוני לאבן הפינה של המאבק הפסוודו-דמוקרטי על השלטון – כשיעור בגילום תפקיד ויצירת תדמית. האירוניה החודרת של התמונה המבריקה הזו נעוצה בעובדה שרק ברגע שבו לומד אוי לצאת מתוך עצמו ולסגל לעצמו תדמית ריקה, נולדת זהותו השלטונית הממשית:

יהויכין פרידלנדר, ניצן לברטובסקי

הממשות תלויה ומותנית אפוא בתדמית. תדמית תקשורתית זו נקנית, כעסקת חבילה, עם קלישאות מזויפות של מוסר, צידוקים פסיכולוגיים מתחסדים ורטוריקה פוליטית המנותקת מן המצב העובדתי. אף לרגע אין ברכט מניח לקהל הצופים להזדהות עם גיבורו, דמוי המפחיד בעריצי המאה העשרים, מבלי שהמודעות לתפקודו התיאטרלי-המניפולטיבי בכל שלב בהתקדמות העלילה תחרוץ את משפטה הרציף על המתרחש, ותציב סימן שאלה מתמיד ונוקב על הנהייה אחר מנהיג חזק, ההופכת בעיני ההמון את פשעיו של מנהיג כנופיית גנסטרים לאפוס הרואי נערץ.

20 עלייתו הנמנעת של ארתורו אוי